הבדלים בין גרסאות בדף "טקס שבועת אמונים"

עריכונת
(עריכונת)
'''טקס שבועת אמונים''' (ב[[לטינית]]: commendatio, מילולית: התמסרות) הוא הטקס הרשמי שהתפתח בראשית [[ימי הביניים]] ליצירת קשר הנאמנות שבין שני אנשים חופשיים (בני חורין), ה[[אדון פיאודלי|אדון]] וה[[וסאל|ווסאל]] שלו. הטקס המוכר הראשון נערך ב[[צרפת]] ב[[המאה ה-7|מאה השביעית]], אך שורשיו קודמים לכך, כטקס שבו הילד (מקורה של המילה "וסאל" במילה ה[[קלטית]] gwas) הופך ממשועבד למשוחרר.
 
טקס שבועת האמונים ייצג הסכם דו-צדדי, ([[מונדיום]] בין אדם החסר יכולת לקיים עצמו או להגן על עצמו, המוסרלבין אתאדם עצמוחזק לחסותוממנו שלשהוא אדםמסר חזקאת ממנועצמו לחסותו. בתום הטקס הפך אדם מסוים לווסאל של האדון. הטקס כלל שני חלקים של שבועת אמונים: [[הומגיום]] ו[[פידליטס]].
 
המוסר עצמו התחייב לשירות וצייתנות לכל ימי חייו (servitium et obsequium) והאדון או האפוטרופוס התחייב למתן הגנה משפטית וקיום חומרי לבן החסות. מי שמסר עצמו הדגיש כי הוא עושה זאת בתור אדם חופשי ומערכת היחסים החדשה לא סותרת עובדה זו. עיקר החשיבות של אדם חופשי הייתה הגנת ה"זיפה" (Sippe), המשפחה הגרמאנית והיכולת להגיע למערכת החוק של האנשים החופשיים. בפועל, עקב החלשות המשפחות ומאחר והמוסר עצמו לא היה יכול להשתחרר ממערכת היחסים, החופש שלו היה מוגבל.
 
היו מקרים בהם לאדם שמסר עצמו היו אדמות משל עצמו. במקרה כזה האדם ויתר על הבעלות אבל שמר לעצמו את היבול במהלך חייו וחיי אשתו. (זכות אכילת פירות – usufructus). אלו שלא הייתה להם קרקע או שהקרקע שבידם לא הספיקה להם קיבלו קרקע של האדון, מתנת קרקע או [[פרקריה]] (precaria).