אוניברסיטת קארל בפראג – הבדלי גרסאות

יסודה של אוניברסיטת קארל בא בהשראתו של [[קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] אשר פנה לידידו ובן בריתו ה[[אפיפיור]] [[קלמנס השישי]] ובקשו ליסד את האוניברסיטה. ב-26 בינואר 1347 פרסם האפיפיור [[בולה אפיפיורית|בולה]] המכריזה על יסוד האוניברסיטה בפראג, הדומה באירגונה ל[[סורבון]] ב[[פריז]], ובה ארבע פקולטות, הכוללות פקולטה ל[[תאולוגיה]]. ב-7 באפריל 1348 העניק קרל, שהיה אז מלך [[בוהמיה]], רשות וחסינות למוסד ב[[בולה#בולות ממתכת|בולת זהב]], וב-14 בינואר 1349 הוא שב על הוראתו כקיסר האימפריה הרומית הקדושה. רוב המקורות, בצ'כיה ומחוצה לה, קובעים מאז המאה ה-19 את שנת יסודה של האוניברסיטה בשנת 1348, ולא בשנים [[1347]] או 1349, זאת כתוצאה מתנועה כנגד הכנסיה שלה היו שותפים צ'כים וגרמנים.

בפועל החלה האוניברסיטה לפעול בשנת 1349. קהילת האוניברסיטה חולקה למגזרים שכונו "אומות": בוהמים, בווארים, פולנים וסקסונים, ואלה קבעו את דרכו של המוסד. צ'כים אתנים היוו רק 16-20 אחוז מכלל ציבור התלמידים. ההרצאות באוניברסיטה נערכו בבתי ספר שונים, העתיק שבהם נקרא על שם קרל בשם קרולינום ונוסד בשנת [[1366]]. בשנת [[1372]] הפכה הפקולטה למשפטים לאוניברסיטה עצמאית.

בעת [[הקרע המערבי]] "האומה" הבוהמית בקהילת האוניברסיטה תמכה במלך ואצלב (1361-1419) וב[[מועצת פיזה]] (1409). שאר "האומות" באוניברסיטה תמכו בעמדת האפיפיור [[גרגוריוס השנים עשר]], ועל כן היה רוב של 3 אומות כנגד אחת בעמדה זו. יחד עם זאת, הוס והבוהמינים ניצלו את יריבותו של ואצלב עם האפיפיור גרגוריוס. ב-18 בינואר 1409 פרסם המלך את [[הצו המלכותי של קוטנה הורה]] ובו שינה את חוקת האוניברסיטה (ולפיה לכל אומה יש קול בודד) על ידי מתן שלוש קולות לנציגי האומה הבוהמית, בעוד שלכל נציגי שאר האומות גם יחד ניתן קול בודד. כתוצאה ממהפך זה במאזן הכוחות באוניברסיטה עזבו אותה רבים מן המרצים והתלמידים הזרים (רובם גרמנים), ואלה יסדו את [[אוניברסיטת לייפציג]] בחודש מאי [[1409]]. בשנת [[1408]], בטרם ניתן צו קוטנה הורה, היו באוניברסיטה 200 חברי סגל בדרגת דוקטור ומגיסטר, 500 בעלי תואר בוגר, ו-30,000 תלמידים. לא קיים אומדן מדויק של מספר התלמידים שעזבו לאחר מתן הצו, וההערכות נעות בין 5,000 ל-20,000 תלמידים וכן 46 מרצים. בסתיו 1409 נבחר יאן הוס לרקטור האוניברסיטה שהיתה כבר אז צ'כית באופיה. צו קוטנה הורה היווה קו שבר במעמדה של האוניברסיטה באירופה, ומאותה עת הידרדר מעמדה לזה של מוסד אקדמי בעל אופי אזורי ובעל מעמד בינלאומי נמוך. בשנת 1419 נסגרו הפקולטות לתאולוגיה ולמשפטים, ורק הפקולטה לאמנויות המשיכה לפעול.

הפקולטה לאמנויות הפכה למרכז [[התנועה ההוסיטית]], ומקור הסמכות העליונה בדוגמה ה[[אוטרקיזם|אוטרקית]]. בין השנים 1417{{כ}}-1430 לא הוענק אף לא תואר בודד באוניברסיטה ולעיתים מנה סגל המרצים שמונה או תשעה בלבד. [[זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], השתלט על נכסיה הנותרים של האוניברסיטה ובזכותו הושגה מעט התקדמות. בשנת 1552 הזמין [[פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרדיננד הראשון]] [[ישועים]] לפראג ובשנת [[1562]] הם פתחו אקדמיה - הקלמנטיום. בין השנים 1541 ועד 1558 ההומניסט הצ'כי מתאוס קולינוס (1516-1566) שימש כמרצה ל[[יוונית]] באוניברסיטה. התקדמות נוספת במצבה של האוניברסיטה הושגה כאשר [[רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] התיישב בפראג. בשנת 1609 בוטלה החובה שהוטלה על מרצי האוניברסיטה לנהוג מנהגי פרישות. בשנת 1616 ניתן לאקדמיה הישועית מעמד של אוניברסיטה, דבר שאיפשר לה מאותה עת להעניק תארים.

הישועים גורשו מפראג בין השנים 1618{{כ}}-1621 בשלביה הראשונים של [[מלחמת שלושים השנים]], אשר פרצה בפראג ב[[מלחמת שלושים השנים#המרד הבוהמי (1618-1625)|מרד הבוהמי]] על ידי בוהמינים מתנגדים לקתוליות ולאימפריה. עד לשנת 1622 השיגו הישועים השפעה מכרעת על הקיסר. צו קיסרי מ-19 בספטמבר [[1622]] העניק לישועים שליטה על כל מערכת החינוך של בוהמיה, [[מורביה]] ו[[שלזיה]]. ארבעת המרצים הנותרים של הקרולינום התפטרו וכל תשעת המכללות שהרכיבו את הקרולינום עברו לשליטת הישועים. מאותה עת הישועים הם שהחזיקו בזכויות להעניק תארים, למנות רקטורים ולמנות מרצים חילונים.

ב-23 בפברואר [[1654]] מיזג פרדיננד השלישי את הקרולינום והקלמנטינום לאוניברסיטה אחת ובה ארבע פקולטות ושמה, אוניברסיטת קארל-פרדיננד. בקרולינום לימדו אותה עת רק בפקולטה לאמנויות, היחידה ששרדה מתקופת המלחמות ההוסיטיות (1419-1434). בשנת 1718 שופץ בניין הקרולינום, שהיה אז במצב ירוד ביותר, על חשבון המדינה.

הרפורמות והבנייה המחודשת של אוניברסיטאות בתקופת [[בית הבסבורג]] בשנים 1752 ו-1754, הביאה לשלילת רבות מזכויות היתר שהאוניברסיטה נהנתה מהן לאורך השנים. בשנת [[1757]] מונו מורים דומיניקנים ואוגוסטיאנים להוראה מקצועות הדת, אולם במקביל החלו להיכנס לאוניברסיטה גם תחומי לימוד אחרים, שיאו של תהליך זה כאשר בסוף המאה ה-18 הותר לראשונה לתלמידים שאינם קתוליים להתקבל לאוניברסיטה, תחילה התקבלו תלמידים פרוטסטנטים ואחר כך אף תלמידים יהודים. ב-29 ביולי [[1784]] שונתה שפת ההוראה באוניברסיטה ל[[גרמנית]], בעוד שעד לאותו מועד התנהלו השיעורים ב[[לטינית]].

בעת [[אביב העמים]] תלמידים גרמנים וצ'כים נאבקו באוניברסיטה בשאלת הוספת השפה ה[[צ'כית]] כשפת הוראה. כתוצאה משינויים דמוגרפיים הפכו דוברי הגרמנית למיעוט בעיר פראג בשנת [[1860]] לערך. בשנת [[1863]] ניתנו 22 קורסים באוניברסיטה בשפה הצ'כית, ואילו יתרתם (מתוך 187 קורסים סה"כ) ניתנו בגרמנית. בשנת [[1864]] הציעו דוברי הגרמנית להקים אוניברסיטה צ'כית נפרדת, הצעה שנדחתה על ידי המרצים דוברי הצ'כית שחפשו להמשיך במסורת האוניברסיטה.

בשנת [[1890]] היו באוניברסיטה הצ'כית של קארל-פרדיננד 112 אנשי סגל אקדמי ו-2,191 תלמידים ואילו באוניברסיטה הגרמנית היו 146 אנשי סגל אקדמי ו-1,483 תלמידים. לכל אחד משני המוסדות היו שלוש פקולטות, ואילו הפקולטה לתאולוגיה נותרה משותפת עד לשנת 1891, מועד בו חולקה אף היא. בחורף 1909-1910 באוניברסיטה הגרמנית (Karl-Ferdinands Universität) למדו 1,778 תלמידים, מתוכם 58 תלמידים בתאולוגיה, 775 תלמידי משפטים, 376 תלמידי רפואה, 589 תלמידים בפילוסופיה (מדעי הרוח). בין התלמידים היו כ-80 נשים. בין אנשי הסגל האקדמי היו 9 מורים בתאולוגיה; במשפטים היו 18 מורים; ברפואה 64 מורים; בפילוסופיה 63 מורים. באותה תקופה למדו באוניברסיטה הצ'כית 4,319 תלמידים, מתוכם 131 תלמידים בתאולוגיה, 1962 תלמידי משפטים, 687 תלמידי רפואה, 1,539 תלמידי פילוסופיה. 256 נשים היו בציבור התלמידים. בין המורים היו 10 בתאולוגיה; 31 במשפטים; 62 ברפואה; 91 בפילוסופיה.

עוד בשנת [[1918]] תבעו ראשי האוניברסיטה הצ'כית להעביר לשליטתם את החותם המקורי של האוניברסיטה. בשנת [[1920]] שבה האוניברסיטה הצ'כית לשמה המקורי, אוניברסיטת קארל בפראג, תוך קביעה שהיא ממשיכת דרכה היחידה של האוניברסיטה שנוסדה בשנת [[1348]]. בשנת 1921 שקלה האוניברסיטה הגרמנית להעתיק את מתקניה ל[[ליברץ]] (בגרמנית: Reichenberg) בצפון בוהמיה. בשנת 1922 פרצה שוב המחלוקת על השליטה בחותם המקורי של האוניברסיטה ומתחים אתניים בין שני המחנות גברו, אף שכמה מן המרצים הגרמנים היו חברי הממשלה הצ'כולובקית. ב-21 בנובמבר [[1934]] הצטוותה האוניברסיטה הגרמנית את החותם המקורי לידי האוניברסיטה הצ'כית, בצו משפטי. האוניברסיטה הגרמנית שלחה משלחת לשר החינוך הצ'כוסלובקי כדי למחות על הצו. בצהרי 24 בנובמבר 1934 כמה אלפי תלמידים צ'כים התגודדו במחאה מול בניין האוניברסיטה הגרמנית, בעוד רקטור האוניברסיטה הצ'כית קרל דומין נואם לפניהם ומעודדם לתקוף את הבניין. למחרת, לנוכח האיום במעשי אלימות, העביר רקטור האוניברסיטה הגרמנית את החותם לשליטת האוניברסיטה הצ'כית.

מאזן הכוחות בין שתי האוניברסיטאות השתנה פעם נוספת בשנת [[1938]], לאחר חתימת [[הסכם מינכן]], כאשר כוחות גרמנים נכנסו לשטחה של צ'כוסלובקיה, כמו גם כוחות פולנים והונגרים. ב-15 במרץ [[1939]] פוצלה צ'כוסלובקיה לשתי ישויות מדיניות ושטח צ'כיה הפך ל{{ה|פרוטקטורט של בוהמיה ומורביה}}. אחד מצעדיו הסמליים של ה"פרוטקטור" מטעם הרייך [[קונסטנטין פון נויראט]] היה להשיב לאוניברסיטה הגרמנית את החותם ההיסטורי, עת האוניברסיטה הגרמנית שינתה את שמה הרשמי ונקראה "אוניברסיטת קארל הגרמנית בפראג" (Deutsche Karls-Universität in Prag). מה-1 בספטמבר 1939 הוכפפה האוניברסיטה באופן רשמי למשרד החינוך הגרמני בברלין, וב-4 בנובמבר 1939 היא הוכרה כאחת מ"אוניברסיטאות הרייך" (Reichsuniversität).

ב-28 באוקטובר 1939, במהלך הפגנות תלמידים נגד הנאצים, נורה תלמיד הרפואה יאן אופלטל, הוא מת מפצעיו ב-11 בנובמבר. ב-15 בנובמבר ליוו אלפי תלמידים את ארונו ברחובות פראג בעת שעשה דרכו לביתו של התלמיד במורביה. התהלוכה הפכה להפגנה אנטי-נאצית. בתגובה הכריזו הנאצים על סגירת כל מוסדות ההשכלה הגבוהה בפרוטקטורט לשלוש שנים, יותר מ-1,200 תלמידים ומורים נאסרו ונשלחו למחנה הריכוז [[זקסנהאוזן]], שם נותרו עד שחרורם בשנת 1943. ב-17 בנובמבר הוצאו להורג תשעה תלמידים ומורים ללא משפט. תאריך זה נקבע כ[[יום הסטודנטים הבינלאומי]] החל משנת 1941 וצוין לראשונה ב[[לונדון]]. ב-8 במאי [[1940]] שונה שמה של האוניברסיטה הצ'כית בהוראה ממשלתית ל"אוניברסיטת קארל הצ'כית" (בצ'כית: Česká universita Karlova).