מצלמת קולנוע – הבדלי גרסאות

פעולת מצלמת הקולנוע מבוססת על מנגנון מכני, המונע ביד, בקפיץ או במנוע חשמלי, המעביר את סרט הצילום הנגטיבי מול העדשה, וקרני האור העוברות דרכה רושמות עליו את התמונה. חשיפת הנגטיב לאור נעשית בסדרה של "תנועה (בלי חשיפה) – עצירה מול העדשה (חשיפה לאור) – תנועה" וכן הלאה. למעשה, מצלמת הקולנוע רושמת על סרט הצילום רצף של תמונות נחות, בקצב מסוים, שהקרנתן באותו קצב יוצרת את אשליית התנועה. קצב הצילום ופורמט הנגטיב עברו גלגולים רבים, מתחילת פיתוח הציוד, דרך כניסת הסרט המדבר (שדרש קצב צילום של 24 מסגרות בשנייה) ובהמשך המצלמות הביתיות. סרט קולנוע נמדד בדרך כלל ב"רגל" (Foot), שבפורמט 35 מ"מ יש בו 16 מסגרות. בתולדות הקולנוע ידועים פורמטים שונים (Film Formats){{כ}}: 3 מ"מ, 8 מ"מ המשמש בעיקר לסרטי חובבים, ומתאים להקרנת הסרט בחדר ביתי , סופר-8 מ"מ, 9.5 מ"מ, 11 מ"מ, 13 מ"מ, 15 מ"מ, 16 מ"מ המשמש לצילום [[סרט תיעודי|סרטים תיעודיים]] או לסרטים דלי תקציב. בעבר רוב צילומי החוץ ל[[טלוויזיה]] בוצעו בפורמט זה. , סופר-16 מ"מ, 17.5 מ"מ, 19 מ"מ, 21 מ"מ, 24 מ"מ, 26 מ"מ, 28 מ"מ, 38 מ"מ, 48 מ"מ, 50 מ"מ, 51 מ"מ, 54 מ"מ, 55 מ"מ, 56 מ"מ, 57 מ"מ, 60 מ"מ, 63 מ"מ, 63.5 מ"מ, 65 מ"מ, 68 מ"מ, 70 מ"מ רוחב המשמש לסרטים המוקרנים על מסך ענק במיוחד, ובהם סצנות רבות משתתפים (כגון סצנות קרב) המצדיקות מסך כזה, 75 מ"מ, Vista Vision והידוע והנפוץ מכולם – 35 מ"מ הרוחב המקובל לסרטי קולנוע המוקרנים בבתי קולנוע. רוחב זה מספק תמונה חדה גם בהקרנה על מסך גדול.