ביירון וייט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דורית (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
מ קישורים פנימיים
שורה 10:
 
==קריירת פוטבול==
במהלך לימודיו באוניברסיטת קולורדו שיחק וייט פוטבול בקבוצת '''קולורדו בופלוס''' של האוניברסיטה. הוא גם שיחק [[כדור בסיס]] וכדורסלו[[כדורסל]]. שם דבק בו הכינוי "ויזר" (Whizzer) שליווה אותו למורת רוחו גם במהלך הקריירה המשפטית שלו. לאחר סיום לימודיו שם הוא הצטרף לקבוצת '''פיטסבורג פיירטס''' מה-[[NFL]] ושיחק בה במהלך עונת [[1938]]. לאחר הפסקה לרגל יציאתו ללימודים באוקספורד הוא שיחק בשנים [[1940]]-[[1941]] בקבוצת '''דטרויט ליונס'''. סך הכל שיחק וייט ב-33 משחקים במסגרת ה-NFL. קריירת הפוטבול שלו נקטעה כאשר התגייס לשירות צבאי, שלאחריו בחר לפנות ללימודי [[משפטים]]. ב-[[1954]] הוא נבחר להיכל התהילה של פוטבול המכללות. ב-[[2007]], לאחר מותו, הוא נבחר גם להיכל התהילה של אגודת האתלטיקה של הרי הרוקי (Rocky Mountain Athletic Conference).
 
==קריירה משפטית מוקדמת==
לאחר המלחמה למד וייט משפטים באוניברסיטתב[[אוניברסיטת ייל]] וסיים בה את לימודיו בהצטיינות. הוא שימש כמתמחה לשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית [[פרד וינסון]], ולאחר מכן שב לקולורדו ועבד כעורךכ[[עורך דין]] בתחום המשפט המסחרי במשך חמש עשרה שנים.
 
במהלך מערכת ה[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960|בחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1960]] שימש וייט כיושב ראש מסע הבחירות של [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|ג'ון פ. קנדי]] בקולורדו. בממשל הנשיא קנדי מונה וייט לסגן [[התובע הכללי של ארצות הברית]] - התפקיד השני בחשיבותו במשרדב[[משרד המשפטים של ארצות הברית|משרד המשפטים האמריקני]], שבראשו עמד [[רוברט קנדי]], ועבודתו שם זכתה להערכתו של הנשיא.
 
==הכהונה בבית המשפט העליון==
לאחר התפטרותו של שופט בית המשפט העליון [[צ'רלס אוונס ויטאקר]] ב-1962 מינה הנשיא קנדי את וייט בן ה-44 כמחליפו. וייט כיהן בבית המשפט 31 שנים - התקופה הרביעית באורכה במאהב[[המאה העשרים|מאה העשרים]]. למרבה האירוניה הנחיל וייט בחלק מהחלטותיו אכזבה לתומכיו של קנדי, שתקוותם שוייט יצטרף למחנה הליברלי בבית המשפט לא נתגשמה.
 
במהלך כהונתו כתב וייט 994 פסקי דין. הוא נודע בשאלות הנחרצות שהפנה כלפי עורכי דין שטענו בפני בית המשפט. עיתונאים ומשפטנים שעקבו אחר החלטותיו השיפוטיות התקשו לפענח את הפילוסופיה השיפוטית שהנחתה אותו. וייט נטה לפסוק במשפטים שלפניו על פי גישה מעשית ובראיה צרה שהתמקדה בעובדות המקרה, ולרוב סירב לקבוע על בסיסם הלכות חוקתיות רחבות.
שורה 24:
ברוח ה[[ניו-דיל]] תמך וייט בהכרה בסמכויות רחבות של הממשלה, והסתייג בעקביות מהטלת מגבלות על פעולת המשטרה (גישה שהובילה להצטרפותו לדעת המיעוט בפסק הדין הנודע [[מירנדה נגד אריזונה]]). השקפתו השיפוטית תוארה על ידי משקיפים כנוטה לתפיסה של ריסון עצמי שיפוטי.
 
ב-1993, שנת פרישתו מכהונתו, ניהל וייט את השבעת [[סגן נשיא ארצות הברית|סגן הנשיא]] [[אל גור]], לפי בקשתו של האחרון. הנשיא [[ביל קלינטון]] מינה לבית המשפט העליון במקומו את השופטת [[רות ביידר גינסבורג]].
 
==לאחר הפרישה מבית המשפט העליון==
שורה 34:
בניין בתי המשפט הפדרליים בדנוור, שבו שוכן בית המשפט לערעורים במחוז העשירי, נקרא על שמו של וייט. אגודת שחקני ה-NFL מעניקה מדי שנה את פרס ביירון וייט לשחקן אחד לציון עבודת הצדקה שלו.
 
ב-[[2003]] העניק הנשיא [[ג'ורג' ווקר בוש|בוש]] לוייט לאחר מותו את [[מדליית החירות הנשיאותית]].
 
אחד ממתמחיו לשעבר של וייט, דניס האצ'ינסון, חיבר [[ביוגרפיה]] אודותיו תחת השם The Man Who Once was Whizzer White.
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|שם==Byron White}}
*[http://www.supremecourthistory.org/history-of-the-court/associate-justices/byron-white-1962-1993/ ביירון וייט] באתר החברה ההסטוריתההיסטורית של בית המשפט העליון של ארצות הברית
 
{{מיון רגיל:וייט, ביירון}}