המשבר הפיננסי באסיה (1997) – הבדלי גרסאות

יחס ה[[חוב חיצוני|חוב החיצוני]] ל[[תוצר מקומי גולמי]] עלה מ -100% ל -167% בארבע הכלכלות הגדולות ב - ASEAN בשנת 1993-1996, ואז זינק מעבר ל -%180 במהלך המשבר.

למרות שרוב הממשלות באסיה היו לכאורה מבוססות על ה[[מדיניות פיסקלית|מדיניות הפיסקלית]], יזמה [[קרן המטבע הבינלאומית]] (IMF) תוכנית של 40 מיליארד דולר על מנת לייצב את המטבעות של [[דרום קוריאה]], תאילנד ו[[אינדונזיה]] - הכלכלות שנפגעו קשה במיוחד על רקע המשבר. למרות זאת המאמצים לבלום את המשבר הכלכלי העולמי לא תרמו הרבה כדי לייצב את המצב המקומי באינדונזיה. לאחר 30 שנים בשלטון, הנשיא סוהרטו[[סוהארטו]] נאלץ להתפטר ב -[[21 במאי]] 1998 בעקבות מהומות לאחר עליית המחירים החדה שנגרמה על ידי [[פיחות]] דרסטי של ה[[רופיה אינדונזית|רופיה האינדונזית]].

הצמיחה ב[[פיליפינים]] צנחה כמעט לאפס בשנת 1998. רק [[סינגפור]] ו[[טייוואן]] נראו מבודדות יחסית מהמשבר, למרות ששתיהן ספגו מכה רצינית, טייוואן בשל גודלה וסינגפור בשל מיקומה הגאוגרפי בין מלזיה ואינדונזיה. עם זאת, בשנת 1999 האנליסטים ראו סימנים שכלכלות באסיה החלו להתאושש.

תאילנד, אינדונזיה וד.ודרום קוריאה היו לנפגעות הראשיות. הונג קונג, מלזיה, הפיליפינים ולאוס נפגעו גם הן משמעותית. סין, הודו, טיוואן, סיגנפור, וייטנאם ומדינות נוספות נפגעו גם הן - אומנם לא בצורה ישירה אבל על ידי אובדן אמון בשווקים וביקושים נמוכים.