|
|
|
#הפניה [[מוזיקה של ימי הביניים]]'''מזמור גרגוריאני''' (ב[[אנגלית]]: Gregorian chant) היא המסורת המרכזית של ה[[קנטוס פלאנוס]] המערבי, צורה של [[מוזיקה ליטורגית|מזמור ליטורגי]] חד-קולי (מונופוני) ב[[נצרות]] המערבית, שליווה את טקס ה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]] וטקסי תפילות אחרים. הרפרטואר העצום הזה של מזמורים מהווה את המוזיקה העתיקה ביותר הידועה, בהיותו הרפרטואר הראשון שהונצח בכתב תווים בר-זיהוי ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]].<ref>[http://chantgregorian.com/the-history-of-gregorian-chant/ the-history-of-gregorian-chant], chantgregorian.com</ref> באופן כללי, המזמורים נלמדו בשיטת ה"ויוה ווצ'ה", דהיינו, שירה משמיעה על פי הדגמה בעל פה, שדרשה שנים של ניסיון ב"סקולה קנטורום" - "בית הספר לשירה". מקור המזמור הגרגוריאני הוא בחיי ה[[מנזר|מנזרים]], שבהם הקפידו על שירת "עבודת האל" תשע פעמים ביום בשעות הקבועות מתוך דבקות בחוקי [[בנדיקטוס הקדוש]]. שירת [[מזמור תהילים|מזמורי]] [[תהילים]] היוותה חלק גדול מחיי קהילת הנזירים, ואילו קבוצה קטנה יותר וסולנים שרו את המזמורים. במהלך חייו הארוכים עבר המזמור הגרגוריאני שינויים הדרגתיים רבים ורפורמות מסוימות.
== היסטוריה ==
|
