בית הספר לאמנויות רננים – הבדלי גרסאות

מנהל רננים, יצחק הירשברג, נודע ביחסו הדואג, והיה מוכן לקבל כל תלמיד שגילה כישרון ונכונות ללמוד, גם כאשר ציוניו היו רחוקים מלהרשים{{מקור}}. תלמידים שהוריהם ומוריהם נואשו מסיכוייהם להגיע להישגים לימודיים פרחו בבית הספר. המוסד גדל והתפתח והגיע ליותר מ-250 תלמידים.

בית הספר המתחרה "[[תלמה ילין (בית ספר)|תלמה ילין]]" ועיריית תל אביב, בשיתוף [[מרכז הקואופרציה]], שבמימונו נרכש בניין בית הספר, הביאו לסגירת הבניין בנווה צדק, ב-[[27 באפריל]] [[1967]]{{מקור}}. רוב התלמידים הועברו כגוש אחד לתלמה ילין, ותלמידי י"ב הוגשו שם לבחינות הבגרות כתלמידי תלמה ילין והוצגו כבוגריו, לאחר ארבע שנות לימוד והישגים מרשימים ב"רננים". מקצת התלמידים התפזרו בין בתי ספר אחרים. כשלושים מן התלמידים דבקו בבית ספרם במסכת מייגעת של נדודים מבניין שכור אחד לאחר, במשך שמונה שנים נוספות. בשנים אלה הוסרה מעל בית הספר הכרת משרד החינוך ועמה שכר הלימוד המדורג לזכאים, אך יצחק הירשברג לא ויתר והמשיך לקבל גם תלמידים זכאים בתשלום חלקי, ללא מימון. כאשר התקשה בית הספר לשלם למורים, החליף אותם בכל המקצועות שהיה מוסמך ללמד - [[מתמטיקה]], [[פיזיקה]], [[בלשנות|לשון]], [[תנ"ך]] ו[[היסטוריה]], כמעט ללא תמורה, ובלבד שיוכל להמשיך ולנהל את בית הספר האהוב עליו ולהביא את תלמידיו לבחינות בגרות עזרה לו בכך בתו, [[שלומית קדם]] שעבדה כמזכירה בבית הספר. מספר התלמידים עלה משנה לשנה, אך המאבק להמשיך היה קשה מנשוא, ובסופו של דבר, בשנת [[1975]], נסגר בית הספר באופן סופי, לאחר שמנהלו לא היה מסוגל עוד לשאת בעול מחמת גילו המתקדם ומצבו הבריאותי המידרדר.