אהבתה האחרונה של לורה אדלר – הבדלי גרסאות

:"אברהם הפנר יצר מלודרמה רגישה המקשרת בין גסיסתה של לורה אדלר, לבין ירידת המסך מעל התיאטרון האידי ותרבות השטעטלה[[שטעטל]] שסביבו. המציאות הישראלית הפרוזאית חודרת אל תוך העולם הסגור של התיאטרון, מבעד לצילומי החוץ החרוכים באור המקומי החזק, ואביזרי ההפקה הדלים של התיאטרון (הוואן האוסף מדי יום את השחקנים, נראה יותר כמו טנדר של פועלים). האפקט האירוני מבטא היטב את המרחק שבין המחזה מלא החיות המועלה על הבמה וחוזר על עצמו לאורך כל הסרט בווריאציות שונות, לבין חיי השחקנים מחוץ לו, שהם מוגבלים ומלאי החמצה. אך מעל הכל מרחפת בת-צחוק בנוסח האידישאי המפורסם, כשכל תלאות החיים ומכאוביהם בטלים מול ההיגיון הפרקטי ("לא משאירים כלים בכיור לבוקר") וההומור הסלחני."