אורות הקודש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
{{ספר|
|שם=אורות הקודש
שורה 16 ⟵ 18:
}}
'''אורות הקודש''' הוא
הספר נחשב לאחד העמוקים והמורכבים ביותר מבין [[כתבי הראי"ה]].
==עריכת הספר==
מעטים הם ספריו של הרב קוק שנכתבו מלכתחילה בצורת ספר. החלק הארי של כתבי הרב קוק נכתב כפיסקאות במחברותיו הרבות, ללא הקשר סיסתמטי ביניהן. ספרים רבים של הרב קוק נערכו כקיבוץ של פסקאות מכתביו בנושאים מסוימים, על ידי תלמידין המובהקים (ביניהם: [[אורות]], [[אורות התשובה]], [[אורות התורה]] ועוד), או הדפסת פסקאותיו כסדר שנכתבו במחברותיו ([[ערפילי טוהר]], [[שמונה קבצים]] ועוד), ומעטים מהם נכתבו כספרים מלכתחילה על ידי הרב ([[מוסר אביך]], [[עין איה]] ועוד).
גם הספר אורות הקודש אינו יצירה מקורית של הרב קוק, אלא עריכה של כתביו על ידי תלמידו [[דוד כהן (רב)|הרב דוד כהן ("הנזיר")]]. בשונה משאר ספרי הרב, אורות הקודש אינו מתמקד באספקט בודד מתורתו, אלא מבקש להקיף את כלל הגותו והשקפתו של הרב על העולם, האדם והאלוהות.
המניע לכתיבת "אורות הקודש", כפי שמספר
{{ציטוט|תוכן=ויהי היום ואעל אליו בשאלה: רבנו, קדושה יש כאן אצלו, רוח, השפעה סגולית. האם יש גם תורת הרב, תוכן לימודי מסוים, מה, שיטה? והתשובה: כן, ודאי. מאז גמלה החלטתי, לברר תורת הרב, כשיטה אלוקית שלמה, יסודותיה, ויסודי היסודות, ועל פיהם לבחור כתביו ולסדרם, במאמרות. הרב מסר לידי כתבי קדשו, ועודד אותי בדבריו, כי הוא סומך עלי בסידורי...|מקור=אורות הקודש, מבוא, הוצאת מוסד הרב קוק, עמוד 18|מרכאות=לא}}
עבודת העריכה נמשכה 12 שנה, וכללה סידור שיטתי של יסודות שיטת הרב קוק, וקיבוץ פסקאות נבחרות מכתבי הרב על פי יסודות אלו. העריכה נעשתה תוך התייעצות רציפה עם הרב עצמו, ולאחר מות הרב - עם תלמידיו המובהקים.<ref>'''אורות הקודש''', כרך א', עמ' 23.</ref>
הרב הנזיר הוסיף מבואות לספר, המודפסים בתחילת הכרך הראשון ובסוף הכרך הרביעי, ובהם התוויית קווים כלליים לשיטתו של הרב כפי שהיא מופיעה בספר.
מהדורה ראשונה התפרסמה בשנת [[ה'תשכ"ג]] ([[1962]]), כמעט שלושה עשורים אחרי פטירתו של הרב קוק, ובה הופיעו שלושה כרכים. כרך רביעי, הופיע בשנת [?] על ידי הרב [[יוחנן פריד]], תלמידו של הרב הנזיר, על פי עריכתו שלא נשלמה על ידו.
מלבד ארבעת הכרכים המוכרים בהוצאת "מוסד הרב קוק", יצא '''אורות הקודש ה'''' כחלק מהספר "נשמה של שבת" שנכתב לזכרו של הרב אליהו שלמה רענן, נכד הרב קוק ובן חתנו הרב [[שלום נתן רענן]], שנרצח בביתו בחברון (בעריכת מנחם אריאלי, [[חברון]] [[תשנ"ט]]).
==מבנה הספר==
הספר פורש את הגותו של הראי"ה בשני מישורים: '''הגותי''' ("חכמת הקודש") '''ומוסרי''' ("מוסר הקודש"). נראה שהחלק השלישי, שאת עריכתו לא הספיק הרב הנזיר לסיים בחייו, התעתד לעסוק במישור ה'''כלל ישראלי''' (ראו להלן). כל חלק נפתח במבואות ("שערים"), ולאחריהם מופיעים עיקרי השיטה ("מאמרים").
מבנה הספר:
'''חכמת הקודש''':
כרך ראשון - שני שערים: חכמת הקודש, הגיון הקודש.
כרך שני - חמישה מאמרים: הקודש הכללי, החיות העולמית, האחדות הכוללת, הטוב הכללי, התעלות העולם.
'''מוסר הקודש''':
כרך שלישי - שני שערים: מוסר הקודש, דרך הקודש.
כרך רביעי - חמישה מאמרים: האהבה הכוללת, הדבקות הכללית, הענווה האצילית, השלום, העלאת העולם.
הכרך החמישי, שלא הושלם ע"י הרב הנזיר, אמור היה לכלול שלושה שערים, שעניינם, כדבריו: "חלק שלישי, נעילת שערים, מיוחד ליסוד היסודות, אור תורה, אור ישראל, וארץ ישראל. וגולת הכותרת, אורו של משיח" (אורות הקודש כרך א', עמ' 24).
==תוכן הספר==
סידור תכני הספר נעשה, על פי תיאורו של העורך {{הערה|אורות הקודש א' עמ' 23}}, מתוך התייחסות לשלושה מימדים שונים בהם הוא עוסק:
א. הצגת השיטה המחשבתית הכללית של הרב קוק.
ב. בירור כל תת-נושא הנידון בספר, כשלעצמו, מכל צדדיו, ביחס לגישות השונות המובאות בחוכמה העברית (התלמוד והמדרשים, חכמת הקבלה וספרות המחקר).
ג. בירור כל תת-נושא ביחס לחוכמה הכללית, למן הפילוסופים המוקדמים ועד לדורו של הרב קוק - אך לא באופן מפורש בדרך כלל.
==='''חכמת הקודש''':===
החלק הראשון, העוסק בשטה ההגותית <ref> ניתן להקביל את המונח 'הגותי' בערך זה, בקירוב, למונח 'תיאורטי'. הבעיה בשימוש במונח 'תיאורטי' ביחס להגותו של הרב, היא שבמשמעותו של המונח 'תיאורטי' טמונה ההנחה "מנותק מן המעשה בפועל", שהינה מוטעית על פי שיטת הרב (ראו, לדוגמא, אורות הקודש א' עמ' א'), ולכן לא ניתן לתאר באמצעותה את תורתו. </ref> של הרב, נפתח בשני מבואות.
המבוא הראשון, '''חכמת הקודש''', עוסק במהותה וסגולתה של חכמת התורה. התורה הינה החוכמה העליונה שמוצאה מן הקב"ה, והיא כוללת את כל החוכמות כולן, ומתוך ראייתה הכוללת הינה מלמדת כיצד בכל חוכמה יש גרעין של אמת. מתוך כלל יסודי זה, יוצאות סגולותיה של חכמת התורה: איחוד מחשבתי של התכנים הנגלים עם תכנים נסתרים, איחוד מחשבתי של תכנים פרטיים עם תכנים כלליים, איחוד של תכני קודש עם תכני חול, ומתוך אלו הבנת הרבדים הנסתרים של המציאות. חכמת התורה מתגלמת באופן השלם ביותר על ידי הופעת רוח הקודש ונבואה בארץ ישראל, אז מתאחדים חוכמת הקודש והגיון הקודש: מכאן המעבר למבוא השני.
המבוא השני, '''הגיון הקודש''', עוסק בהשראה האלוקית המופיעה באדם, לדרגותיה השונות. היצירה הרוחנית האנושית הינה שריד, הד קלוש, של הנבואה. הוודאות באמיתות התוכן המופיע ע"י השראה פנימית לאדם, מתבררת שלב אחרי שלב במדרגות רבות ושונות, החל מסינתזה של התוכן ההשראתי עם בירור ומחקר שכלי, ועד לכדי הכרת וודאות עליונה בדבר תכנים שהינם ממעל לאפשרות בירור שכלי, על ידי 'השערה ודמיון עליון', שמקורם הכמוס הינו נבואה. ועל ידי השתלמות כוחות הדמיון, השכל, הרגש והרצון, כשכל אחד מהם מזוקק מטעויות ועסוק כולו בקודש, יכול האדם לעלות במעלות קדושה עד לכדי השראת רוח הקודש, ולעתיד לבוא אף נבואה למדרגותיה השונות.
לאחר שני מבואות אלו, עוסק הספר בשיטתו המחשבתית של הרב קוק, המורכבת מחמישה יסודות:
א. '''הקודש הכללי''': ביסוד המציאות מצויה הוויה של קודש, שאי אפשר להגדירה במונחים הלקוחים מהעולם הזה כיוון שהיא ממעל לו. הקדושה הנובעת מקודש זה מופיעה באדם ובעולם, בצורה של אידיאלים, ומרוממת אותם לתכליתם.
ב. '''החיות העולמית''': כל החיים המצויים בעולם הינם הופעה של כח חיים אלוקי אחדותי המתפרט לפרטי החיים כולם. החיים הינם שואפים לעליה מתמדת.
ג. '''האחדות הכוללת''': המציאות כולה היא אחדות שלמה ומושלמת. עניין זה יכול להיות מובן לאשורו רק על ידי העמקה בחכמת הקבלה.
ד. '''הטוב הכללי''': מתוך הבנת האחדות הכוללת, מתברר שהכל טוב במציאות לגמרי, ואין שום רע כלל. לשם השלמת ההבנה של יסוד זה, נדרש היסוד החמישי:
ה. '''התעלות העולם''': העולם מצוי בתהליך תמידי של התעלות, התתקנות, באופן שכל מציאות הרע בעולם מטרתה הבאת טוב עליון יותר לעולם. העולם עתיד להגיע לכדי שלמות גמורה.
==='''מוסר הקודש''':===
גם החלק השני של אורות הקודש, העוסק בהשקפתו של הרב קוק על תורת המוסר, נפתח בשני מבואות.
המבוא הראשון, '''מוסר הקודש''', עוסק בלימוד עיוני של תורת המוסר. מקור המוסר הינו הציווי האלוקי, ולא הבנה אנושית כלשהי כשיטות הפילוסופים. המוסר האנושי הטבוע באדם הינו הכנה בלבד למוסר השלם, שמקורו אלוקי. על כן, חיים על פי מצוות התורה הם החיים המושלמים והמאושרים, וככלל לא יתכנו חיי מוסר שלמים ללא קיום מצוות התורה.
התכונה של האדם עליה פועלת העבודה המוסרית הינה הרצון, כשם שטיעונים הגיוניים פועלים על השכל. חופש הבחירה של האדם, הינו ניצוץ מהחופש האלוקי. מכאן שמטרת העבודה המוסרית היא לעשות את הרצון חופשי, והחופש האמיתי של הרצון הינו הדבקות במקורו האלוקי, והאהבה לכלל המציאות, שכן הינה הופעה של החיות האלוקית.
תכליתו של המוסר הינה הטוב העליון, שהינו תענוג הדבקות האלוקית, והוא יושג לכלל האנושות לעתיד לבוא עם תיקון העולם, אולם יחידים יכולים להגיע אליו גם כעת.
המבוא השני, '''דרך הקודש''', עוסק ביסודות העבודה המוסרית המעשית של האדם מישראל, שתכליתה להגיע לידי נבואה, שכן זהו המצב הנפשי השלם ביותר. ישנם חמישה יסודות: א. הקדשת חיי האדם לעבודת הקב"ה. משמעות הדבר היא שכל דרכיו יהיו שווים לדרכי הקב"ה. ב. תיקון המידות, ע"י שימוש בכל מידה לטובה, מלבד העצבות, שיש לשרש אותה. ג. פרישות מדרכי העולם הזה (ליחידי סגולה). ד. חסידות - אהבה לכל, עשיית חסד לכל וסבלנות. ה. תודעה קבועה של ציפיה לישועה.
לאחר שני מבואות אלו, עוסק חלק זה במידות הנפש העיקריות המגלמות באופן מעשי את העקרונות המוסריים שהובאו לעיל:
א. האהבה הכוללת
ב. הדבקות הכללית
ג. הענווה האצילית
ד. השלום
▲המניע לכתיבת "אורות הקודש", כפי שמספר העורך, [[הרב הנזיר]], בהקדמה לספר, הוא הדחף שלו לפענח, לברר ולהסביר את שיטתו של הרב קוק. לאחר פגישתו הראשונה עם הרב קוק התפעל ממנו רבות עד שאמר "מצאתי לי רב". אחר שהיה איתו תקופה של שבע שנים, שאל בשנת [[ה'תרפ"ב]] (1922), את [[הרב קוק]] האם דבריו הם רק דברי קדושה והשפעה סגולית, או שיש לו שיטה ותורה מסודרת. הרב קוק ענה, שדבריו הם שיטה מסודרת ונתן את הדברים שכתב לרב הנזיר כדי שיערוך אותם ואף ועודדו במשימה זו.<ref>'''אורות הקודש''', כרך א', עמ' 18.</ref>
ה. העלאת העולם
▲מלבד ארבעת הכרכים המוכרים בהוצאת "מוסד הרב קוק", יצא '''אורות הקודש ה'''' כחלק מהספר "נשמה של שבת" שנכתב לזכרו של הרב אליהו שלמה רענן, נכד הרב קוק ובן חתנו הרב [[שלום נתן רענן]], שנרצח בביתו בחברון (בעריכת מנחם אריאלי, [[חברון]] [[תשנ"ט]]).{{הבהרה|האם קובץ זה התקבל ברבים כאורות הקודש ה'?}}
==קישורים חיצוניים==
| |||