המשבר הכלכלי העולמי (1929) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
"השפל הגדול" היה המשבר הממושך והקשה ביותר בתולדות [[ארצות הברית]]. השפל החל כבר באמצע שנת [[1929]], עוד לפני נפילת הבורסה, ונמשך למעלה מעשור, עד כניסת ארצות הברית למלחמה ב[[מלחמת העולם השנייה]]. השפל הכלכלי הגיע לשיאו בשנת [[1933]], עם צניחה של שישים אחוז ב[[תוצר לאומי גולמי|תוצר הלאומי הגולמי]] וירידה של 80 אחוז בתוצר התעשייתי, [[אבטלה]] בגובה של 25 אחוזים ולמעלה מ־9000 [[פשיטת רגל|פשיטות רגל]] של [[בנק]]ים.
 
עם פרוץ המשבר ניסה ממשל [[הרברט הובר|הובר]], הנשיא החדש (נבחר בסוף [[1928]]) להתמודד עם הבעיה באמצעות הסכמים עם חברות גדולות לשמירה על גובה השכר בעינו ומניעת פיטורים, הורדה חדה של הריבית על כל האגרות לטווח קצר, דבר שהביא להוזלה ניכרת בעלות ההלוואות ושורה של צעדים [[פיסקלי|פיסקליים]] כמו הלוואות לחקלאים ולבתי עסק במטרה למנוע פשיטות רגל, ועבודות ציבוריות בקנה מידה רחב. הרעיון שמאחרי צעדים אלו היה למנוע ירידה ב[[ביקוש מצטבר|ביקוש המצטבר]], על פי התפישה ששימור צריכה ברמה גבוהה יוביל לשיפור מהיר גם בשאר המדדים הכלכליים. תפישה זו עלתה בקנה אחד עם התפישה ה"פרוגרסיבית" המקובלת לפיה שכר גבוה יוצר שגשוג. תפישות אלו תאמו את הרעיונות הבתר-[[ג'ון מיינרד קיינס|קיינסיאניים]] ואת תפישות "ייצוב המחירים" של כלכלנים כ[[אירווינג פישר]].
 
הקו האקטיבי שנקט הובר נמשך לאורך כהונתו, כשהוא מקצין והולך עם הזמן עם צעדים כמו כינון חוקי מכסים חריפים, איסור על הגירה, הקמת רשויות שיקום שהעבירו סכומי ענק לבנקים וחקלאים והורדות נוספות בשיעור הריבית (שהיה 0.7 אחוז בממוצע על כל סוגי האגרות בסוף שנת 1932). בשנת [[1931]], אחרי התמוטטות [[תקן הזהב]] באירופה ואחר כך בעולם כולו החריף המצב עוד יותר, ובמחצית השנייה של שנת [[1932]] החלה ארצות הברית מתדרדרת במהירות, כאשר גם הצעדים החריפים ביותר של הובר אינם מצליחים למנוע עוד את הצניחה בשכר, הגידול באבטלה ואובדן האמון המחריף במערכת הבנקאות ובממשל האמריקני.