פונקציית גל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 10:
 
==פונקציית גל במכניקת הקוונטים==
במכניקת הקוונטים ה[[מצב קוונטי|מצב]] של מערכת כלשהיא מתואר על ידי [[וקטור (פיזיקה)|וקטור]] ב[[מרחב הילברט]] הנקרא [[וקטור מצב]]. פעמים רבות מתייחסים לוקטור זה כאל פונקצית גל. במקרים כאלה, פונקצית הגל היא פתרון ל[[משוואת שרדינגר|משוואת הגלים של שרדינגר]] והיא אינה מיצגת [[גודל פיזיקלי]] מדיד, אך הערך המוחלט שלה בריבוע מייצג את ה[[הסתברות]], או [[פונקציית צפיפות|צפיפות הסתברות]], למצוא את המערכת במצב מסוים. כשהמערכת מתוארת על ידי גדלים כמו מיקום ו[[תנע]], לדוגמה המיקום והתנע של [[אלקטרון]] יחיד, יש לפונקצית הגל של צורה דומה לזו של גלים אחרים ("קלאסים") הנזכרים למעלה. ערך זה דן בסוג זה של פונקצית גל.
פונקציית הגל היא תיאור מתמטי של ה[[מצב קוונטי|מצב הקוונטי]] שמערכת קוונטית כלשהי (למשל: חלקיק הנמצא תחת השפעת פוטנציאל מסוים) עשויה להיות בו. הפונקציה היא פתרון ל[[משוואת שרדינגר|משוואת הגלים של שרדינגר]]. במובנה המורחב, "פונקציית גל" שקולה למצב הקוונטי של החלקיק. במובנה המצומצם, היא מתייחסת רק לתיאור המקום במרחב שחלקיק עשוי להיות בו בהסתברות מסוימת. ערך זה דן בפונקציית הגל במובנה המצומצם.
לעובדה שפונקצית גל יכולה לתאר חלקיקים יש קשר ל[[דואליות גל-חלקיק]] כמו גם לעובדה שלפונקצית הגל של האור ניתן ליחס תכונות חלקיקיות כמו תנע ומיקום ומכאן נובע המושג [[פוטון]].
 
===פורמליזם===
מייחסים את המונח "פונקציית גל" לחלקיקים כי לפי עיקרון [[דואליות גל-חלקיק]] כל חלקיק הוא גם גל. עוצמת הגל (האנרגיה שלו, כלומר <math>\ |\psi|^2</math>) מתארת את צפיפות ה[[הסתברות]] למצוא את המערכת הקוונטית במצב כלשהו (למשל ההסתברות למצוא [[אלקטרון]] במקום כלשהו במרחב, בזמן מסוים). כלומר, התנהגות החלקיק במקום ובזמן נוהגת כגלי הסתברות.
פונקציית הגל יכולה להיות פונקציה של המיקום (וה[[זמן]]) ואז נהוג לכתוב אותה כ-<math>\ \psi (\vec{r},t)</math>. כאן <math>\ \vec{r}</math> - [[וקטור (פיזיקה)|וקטור]] המקום ו-<math>\ t</math> הוא הזמן. ערך הפונקציה, שנקרא לפעמים [[משרעת]], הוא [[שדה המספרים המרוכבים|מרוכב]], באופן כללי. צפיפות הסתברות נתונה על ידי <math>\ |\psi|^2</math> לכן אם נרצה לחשב את ההסתברות של המערכת (לדוגמה חלקיק) להימצא בתחום V כלשהוא צריך [[אינטגרל|לסכום]] על צפיפות ההסתברות בתוך התחום כלומר:
: <math>\ \mbox{Prob}( \vec{r} \in V) = \int_V | \psi(\vec{r})|^2 dV = \int_V | \psi(\vec{r})|^2 d^3 r</math>
מכיוון שהמערכת חייבת להיות במיקום כלשהוא חייב להתקיים
: <math>\ \int | \psi(\vec{r})|^2 dV = \int | \psi(\vec{r})|^2 d^3 r = 1</math>
כשהאינטגרל הוא על כל המרחב. תנאי זה נקרה הנירמול של פונקצית הגל.
 
תמונה פשוטה יותר מתקבלת אם נתבונן בחלקיק היכול לנוע רק בכיוון אחד, נאמר ציר ה-<math>\ x</math>. זוהי מערכת חד מימדית, כלומר כדי לתאר את המערכת כל שצריך הוא להגיד מה המיקום של החלקיק על ציר ה-<math>\ x</math>. תיאור קלאסי של המערכת יינתן על ידי <math>\ x(t)</math>, המיקום של החלקיק כפונקציה של הזמן. התיאור הקוונטי הוא דרך פונקצית הגל: <math>\ \psi (x,t)</math>. אם נרצה לדעת איפה החלקיק בזמן כלשהוא נוכל לחשב את הסתברות שלו להיות בכל נקודה. מכיוון ש<math>\ x</math> הוא רציף יש אינסוף ([[עוצמת הרצף|<math>\!\ \aleph</math>]]) נקודות בכל תחום והסיכוי של החלקיק להיות בנקודה מסוימת שואף לאפס, אך הסיכוי של החלקיק להיות בתחום -<math>\ b > x > a</math> הוא סופי ונתון על ידי
[[עקרון אי הוודאות]] קובע כי דיוק המדידה של גדלים פיזיקליים מסוימים במערכת משפיע דיוק המדידה של גדלים פיזיקליים אחרים. כך למשל אם מודדים את ה[[תנע]] של חלקיק לא ניתן לדעת במדויק את מיקומו, ואם מודדים את מיקומו - לא ניתן לדעת במדויק את התנע שלו. אם מבצעים שתי מדידות (אחת למיקום, שנייה לתנע, או להפך) תשפיע המדידה השנייה על הערך שנמדד במדידה הראשונה. בתיאור הגלי של החלקיק, פונקציית הגל מחליפה את התיאור הקלאסי, וכך תמיד יש אי-ודאות במיקום או בזמן, עד ל[[קריסת פונקציית הגל]].
 
את פונקציית הגל נהוג לסמן כ-<math>\ \psi (\vec{r},t)</math>. כאן <math>\ \vec{r}</math> - [[וקטור (פיזיקה)|וקטור]] המקום ו-<math>\ t</math> הוא ה[[זמן]]. הפונקציה היא פתרון של [[משוואת שרדינגר]], ומשמעותה קשורה לצפיפות ההסתברות למצוא את החלקיק במקום ובזמן מסוימים במרחב. ככל שה[[משרעת]] (אמפליטודה) <math>\ \psi (\vec{r})</math> גדולה יותר עבור <math>\vec{r}</math> מסוים, כך גדלים הסיכויים שאם מודדים את מיקום החלקיק, הוא יימצא בקרבת אותו מקום <math>\vec{r}</math>. צפיפות ההסתברות נתונה על ידי [[ערך מוחלט]] בריבוע של האמפליטודה. את פונקציית הגל מנרמלים כך ש[[אינטגרל|סכימה]] של <math>\ |\psi|^2</math> על כל המרחב והזמן תיתן 1, כלומר יש ודאות גמורה שהחלקיק נמצא במקום כלשהו במרחב.
 
== הגדרה פורמלית ==
ב[[סימון דיראק]] המצב הקוונטי של חלקיק מיוצג על ידי <math>\ | \psi \rang</math>, [[וקטור (פיזיקה)|וקטור]] מופשט ב[[מרחב הילברט]]. באופן פורמלי, '''פונקציית הגל''' <math>\ \psi (\vec{r})</math> מוגדרת כהטלה של המצב הקוונטי של המערכת על בסיס המקום, כלומר: <math> \psi(\vec{r}) = \lang \vec{r} | \psi \rang</math> . המשמעות של פונקציית הגל היא כזאת: [[פונקציית צפיפות ההסתברות|צפיפות]] ה[[הסתברות]] למצוא את החלקיק במקום <math>\ \vec{r} = \vec{r_0}</math> היא
: <math>\ \mbox{Prob} \left( \psi , \vec{r}=\vec{r_0} \right) = \left| \lang \vec{r_0} | \psi \rang \right| ^2 = | \psi (\vec{r_0}) |^2 </math>
ערכה של פונקציית הגל עצמה, מכונה לעתים בשם אמפליטודת ההסתברות. ביתר דיוק, מאחר שמדובר ב[[התפלגות רציפה]] ריבוע [[ערך מוחלט|הערך המוחלט]] של <math>\ \psi(\vec{r})</math> היא [[פונקציית צפיפות ההסתברות]], כלומר: ההסתברות למצוא את החלקיק בתוך אזור (בעל [[נפח]]) V ב[[מרחב תלת-ממדי]] היא
: <math>\ \mbox{Prob}( \vec{r} \in V) = \int_V | \psi(\vec{r})|^2 dV = \int_V | \psi(\vec{r})|^2 d^3 r</math>
ואילו במרחב חד-ממדי ההסתברות למצוא את החלקיק ב[[קטע (מתמטיקה)|קטע]] בין a ל-b היא
: <math>\ \mbox{Prob}( a \le x \le b) = \int_a^b | \psi(x)|^2 dx</math>
כשתנאי הנירמול הוא:
:1 = <math>\ \int_{-\infty}^\infty | \psi(x)|^2 dx</math>
 
===מרחב המיקום לעומת מרחב התנע===
 
גל מישורי, במימד אחד נתון על ידי : <math>\ \psi (x) = e^{i k x}</math> כש <math>\ k </math> הוא [[מספר גל|מספר הגל]] ו<math>\ \lambda = {2 \pi \over k}</math> הוא [[אורך גל|אורך הגל]]. לפי [[השערת דה ברויי]] תנע הגל הוא <math>\ p = \hbar k = \hbar {2 \pi \over \lambda}</math>
כדי שפונקציה <math>\ \psi (t, \vec{r})</math> תהיה אכן "פונקציית גל" עליה לפתור את [[משוואת שרדינגר]] בהצגה המרחבית.
משוואת שרדינגר בבסיס זה היא מהצורה:
ניתן לרשום את פונקצית הגל כסופרפוזיציה של גלים מישוריים:
: <math>\ i \hbar \frac{ \partial \psi (t,\vec{r})}{\partial t} = \frac{- \hbar ^2}{2m} \nabla ^2 \psi (t,\vec{r}) + V(\vec{r}) \psi (t,\vec{r})</math>
: <math>\ \psi (x) = \frac{1}{\sqrt{2 \pi \hbar}} \int{ \tilde{\psi} (p) e^{{i \over \hbar} p x} dp}</math>
ואפשר להסיקה על ידי ביטוי ה[[המילטוניאן]] <math>\ H (\vec{r} , \vec{p})</math> של החלקיק והסתמכות על העובדה שבהצגת המרחב, אופרטור ה[[תנע]] מוצג כ <math>\ \vec{p} = \frac{\hbar}{i} \vec{\nabla}</math>.
כש <math>\ \tilde{\psi} (p)</math> היא [[התמרת פוריה]] של <math>\ \psi (x)</math>. לכן, הפונקציה <math>\ \tilde{\psi} (p)</math> נותנת גם היא תיאור שלם של המערכת כשהסתברות למצוא את המערכת עם תנע בתחום -<math>\ p_1 > p > p_2</math> b נתון על ידי
 
: <math>\ \mbox{Prob}( p_1 > p > p_2) = \int_{p_1}^{p_2} | \tilde{\psi} (p)|^2 dp</math>
כדי למצוא את פונקציית הגל של חלקיק המצוי תחת השפעת פוטנציאל <math>\ V(\vec{r})</math> יש לפתור את משוואת שרדינגר הרשומה לעיל. במהלך הפתרון אפשר למצוא מצבים קשורים, מצבים בהם מתקיימת [[מכניקת הקוונטים|קוונטיזציה]] של המצבים המותרים שהחלקיק יכול להימצא בהם (מרצף מצבים של חלקים חופשים למספר [[קבוצה בת מנייה|בן מנייה]] של מצבים).
כשתנאי הנירמול הוא:
:1 = <math>\ \int_{-\infty}^\infty | \tilde{\psi} (p)|^2 dp</math>
כתיבה של <math>\ x </math> ו-<math>\ b > x > a</math> כוקטורים מכלילה את הרעיון לשלושה מימדים.
אם נרצה לתאר חלקיק הנמצא במיקום מאוד מדויק, נכתוב את פונקצית הגל, במרחב המיקום, כ[[פונקציית דלתא של דיראק|פונקצית דלתא]] ולכן במרחב התנע הפונקציה תהיה קבוע (התמרת פוריה של פונקצית דלתא). משמעות הדבר שתנע החלקיק אינו מוגדר מכיוון שהוא יכול להיות כל ערך באותה הסתברות. ובאותו אופן, לחלקיק בעל תנע מאוד מדויק לא יהיה מיקום מוגדר. זו הי הוא המחשה של [[עקרון אי הוודאות]].
 
== התפתחות המושג ==