אולימפיה (פריז) – הבדלי גרסאות

בין השנים [[1929]] ל-[[1944]], עקב [[השפל הכלכלי הגדול]] ו[[מלחמת העולם השנייה]], שימש האולם כ[[בית קולנוע]]. לאחר [[שחרור פריז]] שימש האולם כבמה להופעות מוזיקה ובידור בחינםללא תשלום עבור חיילי [[בעלות הברית]] ששהו בעיר. כל מופע נפתח בנגינת ארבעה [[המנון לאומי|המנונים לאומיים]] והסתיים במופע [[קאן קאן]] לא איכותי.

ב[[פברואר]] [[1954]] נפתח האולם מחדש לאחר שיפוץ, על ידי ברונו קוקטריקוקטריקס (Bruno Coquatrix) לאחר שיפוץ והחלה תקופת פריחה בה הופיעו בו מיטב אמני ה[[שנסון]]. הונהגו הקלטות חיות שנמכרו כתקליטים וחלק מההופעות שודרו ב[[רדיו]]. בין המופיעים הקבועים שהופיעו והקליטו באולם נמנים [[ז'ק ברל]], [[אדית פיאף]], [[דלידה]], [[שארל אזנבור]], [[ז'ילבר בקו]], [[ג'וני האלידיי]], [[ז'וזפין בייקר]], [[אנריקו מסיאס]], [[מייק ברנט]], [[סידני בשה]] ואחרים. מאמצע שנות השישים ובמשך שלושים שנה שימש ה[[כוריאוגרפיה|כוריאוגרף]] ה[[ישראל]]י [[יונתן כרמון]] כיועץ האמנותי של האולימפיה.

ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] שימש האולם כבמה המרכזית להופעות שהגיעו לפריז מחו"ל והופיעו בו אמנים כ[[מרלן דיטריך]], [[עמליה רודריגז]], [[פיירוז]], [[אום כלתום]], [[ננה מושקורי]] ואמני ג'אז רבים כ[[קווינסי ג'ונס]], [[אוטיס רדינג]], [[צ'ארלי מינגוס]], [[אריק דולפי]], [[צ'ארלי פרקר]], [[מיילס דייוויס]] ואחרים. גם אמני [[מוזיקת רוק]] פקדו את במת האולימפיה במהלך מסעי ההופעות שלהם באירופה בשנות השישים והשבעים ובניהםוביניהם [[הביטלס]], [[ג'ימי הנדריקס]], [[לד זפלין]], [[גרייטפול דד]], [[ניו אורדר]], [[וולווט אנדרגראונד]], [[לאונרד כהן]] ורבים אחרים.

ב-[[1993]], לאחר תקופת נסיגה נוספת, שופץ האולם במשך שנתיים בחסות שר התרבות הצרפתי, ז[[ג'אק לנגלאנג]], ונפתח לקהל כאולם מודרני, תוך שיחזור מדויק של מראהו החיצוני בימי גדולתו ובצירוף שמו של ברונו קוקטריקוקטריקס לשמו הרשמי של המועדון. בתקופה המודרנית הופיעו והקליטו באולם, בין היתר, [[סלין דיון]], [[דיאנה קראל]], [[קרן אן]], [[ניק קייב]], [[פטי סמית]], [[ביורק]], [[מדונה]], [[ליידי גאגא]], [[פט שופ בויז]] ועוד.