ירידת מים – הבדלי גרסאות

'''ירידת מים''' או '''פקיעת [[מי שפיר]]''' (באנגלית- Rupture of membrane) הינם מונחים דומים המתייחסים לתהליך בלידה, במסגרתו נפקעים קרומי מי השפיר (האמניון והכוריון) ונוזל מי השפיר יוצא דרך הנרתיק. בכ- 10% מן ההריונות מתרחשת ירידת מים טרם לידת העובר, כאשר במרבית המקרים הללו העובר נולד במועד ובתוך 24 שעות ממועד ירידת המים. 5% מן המקרים, עם זאת, מתרחשים בשבועות הריון מוקדמים יותר, לעיתיםלעתים כאשר העובר אינו בשל עדיין. מצב זה נקרא "ירידת מים מוקדמת" או Premature rupture of membranes, ובקיצור- PROM. מצב זה מחייב התייחסות נפרדת ומעקב שונה אשר יתוארו להלן.

* תת -תזונה

* הסטוריההיסטוריה קודמת של ירידת מים מוקדמת.

א. מציאת נוזל מי שפיר באיזורבאזור צוואר הרחם האחורי (posterior fornix).

לעיתיםלעתים התוצאה המתקבלת במבחנים השונים יכולה להיות חיובית (כלומר, מצביעה על ירידת מים) אולם ללא ירידת מים מוקדמת בפועל (false positive)- כך למשל, מבחן ניטרזין יכול להיות חיובי בהינתן שיש דם, זרע או זיהום באיזורבאזור צוואר הרחם.

במהלך הבדיקה עצמה יש להעריך את רמת הפתיחה והמחיקה של צוואר הרחםוהמידה של צניחת חבל הטבור, אם קיימת. במידה ויש כמות גדולה של מי שפיר באיזורבאזור, יש לאוספם ולשלוח לצורך הערכה האם קיימת בשלות ריאתית של העובר (במידה ושבוע ההריון הינו שבוע צעיר). כמו כן יש לשלוח תרביות כדי לשלול זיהומים.

במידה ולא נמצא נוזל בנתריק, יש לבחון האם קיים דלף באמצעות הנחת פד סופג באיזורבאזור, או לבקש מהמטופלת להשתעל למשל כדי לבחון האם קיימת דליפה של מי שפיר.

לעיתיםלעתים לא ניתן להוכיח כי היתההייתה אכן ירידת מי שפיר מוקדמת, אולם הסיפור הקליני מחשיד מאד לכך שאכן היתההייתה ירידת מים. במקרים כאלו ניתן לבצע פקיעה יזומה של מי השפיר (אמניוצנטזיס) ולהזריק תמית אינדיגו כרמין כחולה. במידה והפד נצבע בכחול, זוהי אינדיקציה לכך שיש דליפה של מי שפיר. בדיקה זו מתבצעת רק לאחר דגימת מי שפיר לצורך בשלותם, אנליזה של תאי דם לבנים וחיידקים ותרביות.

'''בדיקה פיזיקלית''': כאשר יש הוכחה לכך שהיתהשהייתה ירידת מים מוקדמת, יש לבחון האם קיימים סימנים לזיהום. בכל מקרה, הבדיקה נעשית באמצעות ספקולום סטרילי בלבד. אם יש חשד לזיהום מי השפיר (כוריואמניוניטיס) יש חשיבות ראשונה ליילוד העובר, לא משנה מהו גיל ההריון. יילוד העובר עדיף במקרים כאלו על פני השארתו ברחם. המזהמים העיקריים הינם E קולי, GBS, סטרפטוקוקים ואנארובים נוספים. סימנים לזיהום מי השפיר כוללים חום אימהי, ריבוי תאי דם לבנים, רגישות רחמית, ריח רע של מי השפיר ו[[טכיקרדיה]] אימהית (דופק מעל 100) או עוברית (דופק מעל 160).

במידה ושבוע ההריון הינו '''מעל שבוע 34''', ניהול הטיפול הינו דומה להריון שלאחר שבוע 37, היות ולאשלא הוכח שמתן אנטיביוטיקה, סטרואידים או תרופות לעיכוב צירים ([[טוקוליטיקה]]) יכולות לשפר את התוצאה הרפואית במצבים אלו.

במידה ו'''שבוע ההריון הינו בין שבוע 32 לשבוע 34''', קיימת מחלוקת בחלק מן המקרים. מצד אחד, לעיתיםלעתים קיימת חוסר בשלות ריאתית, מצד שני- סיכויי ההישרדות של העובר מחות לרחם הם גבוהים. חלק מהמחקרים מצאו תועלת בטיפול שמרני והארכת ההריון, וחלק מצאו כי טיפול בהארכת ההריון הביא לעליה בשכיחות זיהומים. על כן, כיום מקובל כי יש להעריך את מידת הבשלות הריאתית כאשר במידה וקיימת בשלות יש לצפות ללידה ללא הארכת ההריון. במידה ואין בשלות ריאתית עדיין, יש לתת טיפול אנטיביוטי וטיפול סטרואידי.