הקונגרס הקונטיננטלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 8:
'''הקונגרס הקונטיננטלי השני''' התכנס ב-[[10 במאי]] [[1775]]. ב-[[26 במאי]] הכריז הקונגרס כי בריטניה הכריזה מלחמה; ב-[[14 ביוני]] [[הצבא הקונטיננטלי]] הוקם ו[[ג'ורג' וושינגטון]] נבחר לעמוד בראשו [[15 ביוני|יום לאחר מכן]]. בנוסף, מינה הקונגרס את [[סילאס דין]] כ[[שגריר]] אמריקני ב[[צרפת]], והנמלים המקומיים נפתחו מחדש, כחלק מאי הציות לחוקי הנמל הבריטים (שהערימו קשיים על העברת סחורות דרך הים). ב-[[4 ביולי]] [[1776]] הקונגרס אימץ את [[הכרזת העצמאות של ארצות הברית|הכרזת העצמאות האמריקנית]].
 
בספטמבר 1771777 נאלץ הקונגרס לנטוש את [[פילדלפיה]] עקב כיבוש העיר על ידי הבריטים. הוא התכנס בעיר יורק ב[[פנסילבניה]]. בנובמבר 1777 ניסח הקונגרס את [[תקנון הקונפדרציה]], ה[[חוקה]] הראשונה של [[ארצות הברית]] ושלחה לאישור על ידי המדינות. ב-1781 אישרה המדינה האחרונה, [[מרילנד]], את תקנון הקונפדרציה וב-[[1 במרץ]] [[1781]] החל לפעול בארצות הברית '''קונגרס הקונפדרציה''', שהיה המשך ישיר לקונגרס הקונטיננטלי השני. למעשה, נבחרי הקונגרס השני המשיכו בכהונתם כחברי פרלמנט גם בקונגרס הקונפדרציה. לקונגרס זה היו עשרה כינוסים במשך שמונה שנות פעילותו.
 
בסופו של דבר, הקונגרס הוליך את הארץ החדשה לעצמאות ולמלחמה עם מעט מאוד משאבים וכח אמיתי.