ארנולד שנברג – הבדלי גרסאות

הוא נולד ב[[וינה]] בשנת 1874, בנו של בעל חנות נעליים יהודי. בראשית דרכו ניגן ב[[צ'לו]] וב[[ויולה]], ומורהו היה המלחין הידוע [[אלכסנדר זמלינסקי]], שלימד אותו להכיר בגדולתו של ואגנר. בשנים אלה כתב את יצירת המופת ''"ליל הוד",'' פואמה סימופנית חריגה בתזמורה לשישיית כלי-מיתר ([[1899]]), שעובדה ב-[[1917]] לתזמורת כלי-מיתר על-ידי המלחין עצמו. היא מושפעת מאד מואגנר, וכוללת מוסיקה מלודית מופלאה. בתקופה זו של חייו כתב יצירות נוספות בניב הטונאלי, ובהן ''"פליאס ומליסנדה"-'' פואמה סימפונית בעקבות מחזה הנושא שם זה, פרי עטו של המחזאי והמשורר הבלגי [[מוריס מטרלינק]], ''"שירי גורה"-'' מחזור שירים ענק לתזמורת אדירה במימדיה, ורביעיית מיתרים ראשונה, אשר התקבלה בשריקות בוז. מעניין לציין, שכל היצירות שהוזכרו כתובות בסולם רה-מינור.

לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], החל משנת [[1920]], נטש שנברג את חירויות השיטה האטונאלית שלו, וגיבש את השיטה הידועה כדודקאטונאליות (לחילופין: סדרתיות, סריאליזם). בשיטה זו נקבעת סדרה של שנים-עשר טונים, שעל המלחין להשתמש בהם ביצירה, תוך מניפולציות שונות על הסדרה, כראי (הפיכת החמשה על פיה), סרטן (הפיכת סדר הופעת התוים) וראי-סרטן. בשיטה זו מושגת המנעות מהטון השליט. השיטה היא כר פורה למשחקים מתמטיים, נומרולוגיה, סימטריות מספריות ועוד. מיצירותיו שנכתבו בסגנון זה: ''"סרנאדה"'' אופוס 24, ''"וריאציות לתזמורת"'' אופוס 31, ויצירות רבות נוספות. גולת הכותרת של שיטה זו היא האופרה המהוללת שלו ''"משה ואהרן"'' (לא הושלמה). האופרה משלבת את הסגנון הדודקאפוני עם סגנון השירה-דיבור, הנישא בפי משה.