אחמד אבן איברהים אל-גאזי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות)
תרגמת קשה
שורה 1:
[[תמונהקובץ:King Ahmed Gurey Mog.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל של אחמד גראן ב[[מוגדישו]].]]
 
'''אחמד אבן איברהים אל-גאזי''' היה [[אימאם]] ושליטה של סולטאנות [[אדאל]] בין השנים [[1506]] - [[1543]]. כינויו '''גראן''' ([[אמהרית]]: ግራኝ, [[סומלית]]: Gurey) שפירושו "איטר יד ימינו" (שמאלי), הוא השליט אשר החל בכיבוש של שלוש רבעים משטחה של [[אתיופיה]] תחת כוחה של [[סולטאנות אדאל]] במהלך [[מלחמת אתיופיה-אדאל]].
 
== מוצאו ==
 
על פי המסורות האתיופיות מוצג ה[[אימאם]] אחמד כ[[ערבי]]<ref>פראנז צ'ריסטוף מאט, אנציקלופדיה אתיופיקה, בערך אחמד אבן איברהים אל-גאזי, עמוד 155.</ref>. במקורות אחרים, בעיקר [[סומלים]] אך גם אתיופים, הוא מוצג כ[[סומלי]] ולא ערבי <ref>י.מ. לוויס, הכיבוש הסומלי של קרן אפריקה, עמוד 12.</ref>. [[אדאל]] הייתה סולטאנות רב-[[אתנית]] אשר כללה בתוכה בעיקר [[עפרים]] ו[[סומלים]] אך גם את אבותיהם של ה[[הרארים]], ההיסטוריון [[אוואלד ווגנר]] מניח "שה[[אוכלוסייה]] העיקרית של אדאל הייתה כנראה [[עפרים|עפרית]]" <ref>אוואלד ווגנר, אנציקלופדיה אתיופיקה, בערך אדאל, עמוד 71.</ref>.
 
מוצאו של גראן מעולם לא נזכר בספר [[פוטאוה אל-חבש]] של [[סיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר]] (ידועהידוע יותר בשם "פאקיה הערבי"), המקור הראשי לתיאורים של כיבושיו הרבים, אולי כי זאת לא הייתה חשובה או כי הסופר הניח שזה היה ידוע לקוראים שלו. יש מספר רמזים בספר הרומזים על מוצאו של האימאם. בין הראיות כי לא היה סומלי:
 
* רבים מבני משפחתו של האימאם מזוהים. על אחותו פארדאסה, נאמר שהתחתנה עם ראש שבט בשם מאטאן, שמזוהה כסומלי שלא כמוה <ref name="הערה_א">סיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פוטאוה אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 44.</ref>. אחיו של האימאם היה [[מוחמד בן איברהים]], מנהיגם של השבטים ב[[שאווה]] ו[[הארגאיה]] לפני שהצטרף למלחמה נגד [[אתיופיה]] <ref>סיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פוטאוה אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 51.<br />ריצ'רד פאנקהארסט מזהה את הארגאיה כמקום בתוך אתיופיה המודרנית.</ref>. אמו של בן דודו [[מוחמד בן עלי]] הייתה אחות אמו של גראן, מוחמד עצמו היה הסולטאן של השבט הסומלי [[זארבה]] <ref>סיהאב אד-דיןname="הערה_א" אחמד בן עבד אל קאדר, פוטאוה אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 44.</ref>. בן דוד נוסף הנזכר בספר הוא האמיר [[זאהרבי מוחמד]] שעליו לא נכתב כמעט דבר <ref>סיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פוטאוה אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 54.</ref>.
* הפוטאוה מזכיר אדם בשם [[איברהים בן אחמד]] שהיה שליטה של סולטאנות [[אדאל]] לשלושה חודשים, חוקרים מצעים שזהו היה אביו של גראן. אותו איברהים השתייך לקבוצה הנקראת [[באלאווים]] ולפני זה היה השליט של העיירה [[האבאט]] <ref>סיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פוטאוה אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 8.</ref>. הקשר האפשרי בין השניים מחזק את העובדה שהאבאט הייתה אחד מבסיסי הכוח של גראן (האחרת הייתה [[זאקה]]) <ref>סיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פוטאוה אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 9.</ref>.
* ישנם הרבה הזדמנויות בהם הפוטאוה מספקת מספיק עדיותעדוית. ישנם משפטים רבים בהם שמו שגראן וסומלים נזכרים יחד, ולא פעם פאקיה הערבי מזכיר את הקשר האתני. בהמשך הספר, הלוחמים הסומלים מתוארים כמי שברחו לאחר [[קרב שימברה קור]], ושהאימאם הינו סומלי <ref>סיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פוטאוה אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 81.</ref>.
 
הראיות והטענות כי אכן היה סומלי הן:
* סומלים רבים טוענים למוצא ישיר ממנו
* העובדה שאחרי שלא הסכים עם הסולטאן עומר דין על העלתהעלאת מס הוא יצאהיצא לפנסיה וחי בין הסומלים <ref>סיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פוטאוה אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמודים 101-105. </ref>.
* אחיינו היה האמיר [[נור אבן מאג'והיד]] שהיה שייך לשבט הסומלי [[מארהאן דארוד]] <ref>ר.באסאט, ההיסטוריה של כיבוש אתיופיה.</ref>.
 
== שנים מוקדמות ==
 
== צעירותו ==
האימאם אחמד נולד ליד העיר [[זאילה]], עיר נמל הנמצאת כיום ב[[צפון]]-[[מערב]] [[סומליה]] (אז חלק מ[[אדאל]], מדינת לווין אסלאמית של [[האימפריה האתיופית]] הנוצרית), ונשא לאישה את [[באטי דאל וואמבארה]], בתו של מאהפאז, מושל העיר זאילה. כאשר מאהפאז נהרג לאחר שניהל קמפיין צבאי כנגד הקיסר האתיופי [[לבנה דנגל]] ב-[[1517]] סולטאנות [[אדאל]] נכנסה למספר שנים של [[אנרכיה]], עד שהאימאם גראן הרג את אחרון מתחריו לכוח והשתלט על [[הראר]].
 
שורה 25 ⟵ 22:
 
== הפלישה לאתיופיה ==
[[תמונהקובץ:Adal.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[האימפריה האתיופית|הנוצרים]] (ב[[כתום]]) ו[[אדאל|המוסלמים]] (ב[[ירוק]])]]
האימאם אחמד שוב ניהל קמפיין צבאי באתיופיה ב-[[1531]] הוא מצליח לשובר לקיסר לבנה דנגל את כוחותיו ב[[קרב אמבה סאל]] ב-[[28 באוקטובר]]. הצבא האסלאמי פונה משם צפונה ובוזז את מנזר ה[[אי]] ב[[אגם האיק]] וכנסיות האבן ב[[לליבלה]]. כאשר האימאם נכנס ל[[מחוז טיגראי (היסטורי)|מחוז טיגראי]], הוא הביס את הצבא האתיופי שהתעמת עמו שם. כאשר הגיעה לעיירה [[אקסום]] הוא הרס את [[כנסיית גבירתנו מרים מציון]], שבו הקיסרים האתיופיים במשך מאות שנים היו מוכתרים.
 
שורה 34 ⟵ 31:
|תוכן= בזמן שמחנה שלו מוקם, המלך של זאילה (האימאם אחמד) עלה בגבעה עם כמה סוסים וכמה חיילים לבחון אותנו: הוא עצר על החלק העליון עם שלוש מאות סוסים ושלושה דגלים גדולים, שניים לבנים עם ירחים אדומים, ואחד עם ירח לבן, שתמיד ליוה אותו, ו(על ידי) כך הוא הוכר.
}}
ב-[[4 באפריל]], שני הצבאות הלא מוכרים החליפו מסרים והתבוננו בכל אחד לכמה ימים, דה גאמה יצר מצבאו קוביות ובכך צעד לתוך צבאו של גראן. על מנת לדחות גלים רצופים של התקפות מוסלמיות עם [[תותח]]ים. הקרב הזה הסתיים כאשר ה[[אימאם]] אחמד נפצע ב[[רגל]] על ידי ירי, כאשר ראו את ה[[דגל]]ים שלו מאותתים לנסיגה, הפורטוגזים ובעלי הברית האתיופים התנפלו על המוסלמים הלא מסודרים, שסבלו הפסדים אך הצליחו להתייצב מחדש ליד ה[[נחל]] שבאזור.
 
בימים הבאים האימאם אחמד חוזק בתוספת חיילים טריים. דה גאמה שהבין שצריך לפעול במהירות הוביל כוח שוב בצורת ריבוע ב-[[16 באפריל]] והחל לנוע לכיוון מחנהו של האימאם אחמד. אף על פי שה[[מוסלמים]] נלחמו בהם יותר משבועיים ברציפות, [[סוס]]יהם של המוסלמים כמעט ושבר את המרובע הפורטוגזי, ובכך בהזדמנות זו צבאו של האימאם נסוג. כאסטאנהוסו מתאר זאת:
שורה 43 ⟵ 40:
}}
 
כשהוא מחוזק על ידי ההגעה של ה[[בהר נגוס יסחק]], דה גאמה צעד דרומה אחרי כוחות האימאם אחמד, אף על פי כן, בגלל התחלתה של עונת הגשמים היא מנעה מדה גאמה לעמוד מול האימאם גראן בפעם השלישית. בעצתה של המלכה [[סאבלה וואנגאל]], דה גאמה החל בבניית מחנה [[חורף]] ב[[ווופלה]] ליד [[אגם אשאנג]], אך עדיין בתווח ראייה מאויבו <ref>ר.ס. ווחיטאווי, המסע הפורטוגזי לחבש 1541-1543, עמוד 53.</ref>.
[[תמונהקובץ:Ahmed Gurey Mogadishu Monument.jpg|שמאל|ממוזער|300px|אנדרטת אחמד גראן ב[[מוגדישו]]]]
כשהם יודעים שהניצחון טמון במספר כלי ה[[נשק]], האימאם ביקש עזרה מידידיו המוסלמים. לפי אבבה [[ג'ואצ'ים לה גראנד]], האימאם אחמד קיבל 2000 רובאיים ו[[ארטילריה]] מ[[חצי האי ערב|ערביה]], ו-900 חיילים מ[[האימפריה העות'מאנית]]. בינתיים, בגלל פצועים ותקלות אחרות, רובאיי דה גאמה הוקטנו ל 300 רובאיים. אחרי שהגשמיים הסתיימו, האימאם אוחמד תקף את המחנה הפורטוגזי והרג את כל 140 חיילי דה גאמה. דה גאמה עצמו, נפצע באופן קשה ונלכד עם עשרה מחייליו אחרי שחסו על חייו ביקשו ממנו להתאסלם הוא סירב והוצא להורג <ref>ג'ארונימו לובו, המסלול של ג'ארונימו לובו, עמודים 201-217.</ref>.
 
הניצולים מהקרב והקיסר האתיופי [[גלאוודיוס, קיסר אתיופיה|גלאוודיוס]] שיתפו פעולה ויחד עם הספקה פורטוגזית, תקפו את האימאם אחמד ב-[[21 בפברואר]] [[1543]] ב[[קרב ויינה דגה]], היכן ששם 9,000 מחייליהם הצליחו להביס את 15,000 החיילים של האימאם אחמד. האימאם נהרג על ידי רובאי פורטוגזי, שנפצע בצורה קטלנית נפצע קשה בקרב הקודם.
 
אשתו של האימאם [[באטי דאל וואמבארה]] הצליחה לברוח משדה הקרב יחד עם שרידים מהחייליםמהחיל הטורקייםהטורקי, והם עשו את דרכם לעיר [[הראר]], היכן שהיאשם כינסה את חסידי בעלה. ככוונה בלנקום את מוות בעלה, היא התחתנה עם אחיינו [[נור אבן מאג'והיד]] בתנאי שזה ינקוםיקום את מפלת האימאם.
 
== הערות שוליים ==