הבדלים בין גרסאות בדף "כלכלה דמוקרטית"

אין תקציר עריכה
 
== מאפייני הכלכלה הדמוקרטית ==
מבחינה מוסרית, גורסים תומכי הכלכלה הדמוקרטית (ראו למשל אלן אנגלר - Allan Engler) כי לא ייתכן שבמדינה דמוקרטית - במלוא מובן המילה - יתקיימו ישויות אנטי-דמוקרטיות לפי אופיין ומבנה הסמכות שלהן (חברות מסחריות, מפעלים ותאגידים, המאופיינים במבנה היררכי סמכותני). אדם בוגר מבלה חלק ניכר מחייו במקום העבודה ולכן זה קריטי, לפי גישה זו, שגם מקומות העבודה יוכפפו לעקרונות דמוקרטיים.
 
אחד ההוגים המרכזיים כיום במסגרת רעיונית זו הוא המתמטיקאי האמריקאי דיוויד שוויקארט (David Schweickart) שספרו "After Capitalism" מציע חזון של שינוי המבנה המותר בחוק לחברות מסחריות, כך שיתפקדו כיחידות ארגוניות עצמאיות של חלוקת ההון. הרעיון הוא שמבנה החברות יהיה דמוקרטי והעובדים יהיו שותפים (במסגרת הליכים דמוקרטיים) בתהליכי קבלת ההחלטות. למודל שלו שלושה מרכיבים מחייבים:
 
1. ניהול עצמי של העובדים את מקומות העבודה - כולל בחירת ההנהלה.
 
2. ניהול של השקעות הון באמצעות צורה כזו או אחרת של מערכת בנקאות ציבורית או קואפרטיבית.
3. ברמה הבינלאומית: [[פרוטקציוניזם]] ([[Protectionism]]): מדיניות של חסמים והיגבלים על מנת לאכוף את השוויון במסחר בין מדינות.
 
המודל של הכלכלה הדמוקרטית מתיימר לענות על מספר קשיים שהעיבו על הכלכלה הריכוזית (סוציאליזם) או הבירוקרטית (מדינת הרווחה): 1. ראשית מול הסירבול וחוסר היעילות הכלכלית של כלכלה ריכוזית, הרי שבמודל זההכלכלה הדמוקרטית העקרון של [[שוק חופשי]] (ושיוויובפרט שיווי משקל של מחירים באמצעות פעולת השוק) נשמר בעיקרו - האלמנט "הסוציאליסטי" במודל מתבטא בעיקר במבנה החברות המסחריות ולא באמצעי שליטה ופיקוח מדינתיים, מלמעלה. זהו סוציאליזם ברמת ה"מיקרו" ולא ה"מאקרו". 2. המודל נותן גם מענה לנטייה של התאגדות עובדים להוביל לחוסר יעילות, שיתוק- ותמריציםשהרי לאכוחם של העובדים משמעותו גם היעדר תמריצים לעבוד קשה. שהריהמענה הוא במבנה תמריצים שונה: אם העובדים שותפים ברווחים (ובהליכי קבלת ההחלטות) הרי שיש להם מחד אינטרס חומרי לקדם את החברה ורווחיה, ומאידך לסמכות הניהולית שמעליהם יש כעת יותר לגיטימציה, וכך לא סביר שתתפתח בקרבם דינמיקה של "שביתה איטלקית".
 
== סוגיית היזמות ==
טענה קלאסית שניתן להעלות כנגד הכלכלה הדמוקרטית היא שהיא מסרסת יזמות - זאת משום שגם הפועל הפשוט וגם היזם המסכן את הונו, זמנו ומרצו, מקבלים נתח מהרווחים באופן שיוויוני (טענה דומה עולה כנגד הקואופרציה). גם אם מייחסים ליזמים מוטיווציה כלכלית בלבד, עדיין טענה זו אינה נגזרת הכרחית של מודל הכלכלה הדמוקרטית: שכן. העקרון של חלוקת רווחי המפעל\תאגיד לעובדים אין משמעו בהכרח חלוקה שווה לחלוטין. בהינתן שהעובדים מצביעים על - וקובעים את - מבנה חלוקת הרווחים, הגיוני יותר שהם יסכימו לתגמל את היזם\ת מעבר לעובד הפשוט, משום שהלה אחראי לקידומה של החברה כולה וכך תורם גם לרווחיהם ולמקום עבודתם. מאידך, סביר להניח שהם לא יאשרו תיגמול שבו היזם גורף את מרבית הרווחים ורק חלק זעום מהם מתחלק, אם בכלל, בין העובדים. באותו אופן עשויים העובדים להסכים על תמריצי תפוקה או יעילות מסויימים על מנת לאזן בין ערך השוויון לבין הצורך בקיימות כלכלית.
 
== ראו גם ==
משתמש אלמוני