טיסה 1812 של סיביריה איירליינס – הבדלי גרסאות

חלק מקרובי המשפחה של הנספים סירבו לקבל את ההסדר ותבעו את ממשלת אוקראינה בבית משפט ב[[קייב]]. בעת הדיון המשפטי הצהירו האוקראינים כי אין הוכחות שטיל אוקראיני אכן היה הסיבה לנפילת המטוס, על אף שכבר שבוע אחר ההתרסקות קיבל עליו שר ההגנה האוקראיני אחריות{{הערה|{{ynet|איי. פי.|אוקראינה מודה: טיל פגע במטוס|1193028|13 באוקטובר 2001|}}}} והתפטר.

 

 

שבוע לאחר האסון, עם הבאת הגופות ותום חג [[סוכות]], שאין בו מנהגי [[אבלות|אבל]], הוכרז [[יום אבל לאומי]] ודגלי הלאום הורדו לחצי התורן. בבתי הספר התקיימו שיעורים מיוחדים בנושא{{הערה|{{ynet|אבישי בן חיים ולינוי בר גפן|היום: אבל לאומי להרוגי אסון המטוס|1188568|11 באוקטובר 2001|}}}}. [[הכנסת]] קיימה ישיבת אבל מיוחדת{{הערה|{{nrg|אריה בנדר, אור הלר ויהודה|זוכרים את כולם|197/411|12 באוקטובר 2001||archive|}}}}. מספר [[פובליציסטיקה|פובליציסטים]] המשיכו להעביר ביקורת על הממסד וסברו שעדיין מדובר במעט מדי ומאוחר מדי{{הערה|{{nrg|אברהם תירוש|יומן מעריב|197/397|12 באוקטובר 2001||archive|}}}}. יעל פז מלמד כתבה ב[[מעריב]] על "המוות הלא הרואי", מוות כתוצאה מתאונה ולא מפעולת איבה, שפוליטיקאים אינם מבזבזים עליו את מילותיהם{{הערה|{{nrg|יעל פז-מלמד|מוות נטול רייטינג|196/848|11 באוקטובר 2001||archive|}}}}.