תוכנית רוג'רס – הבדלי גרסאות

ב-[[9 בדצמבר]] 1969 הציע רוג'רס את תוכנית השלום הראשונה שלו, לפיה תיסוג ישראל לגבול הבין-לאומיהבינלאומי עם מצרים ויובטח חופש השייט לכלי-שייט ישראלים ב[[תעלת סואץ]]. מעמדן של [[רצועת עזה]] ו[[שארם א-שייח']] יקבע במשא ומתן בין המדינות, ו[[ירושלים]] תישאר מאוחדת, אך תנוהל על ידי נציגי שלוש העדות הדתיות. הצעה זו נדחתה הן על ידי מצרים, שראתה בה ויתור גדול מידי לטובת ישראל, והן על ידי ישראל, שלא מצאה בה ערובות לבטחונה, קריאה למשא ומתן ישיר, או הבטחה לריבונות ישראלית בירושלים.

האמריקאים לא אמרו נואש וב-[[18 בדצמבר]] שילב נציג ארה"בארצות הברית ב[[האומות המאוחדות|או"ם]] צ'ארלס וודראף יוסט את ירדן בתוכנית. הוא הוסיף לתוכנית נסיגה ישראלית לקווי 1949 (בתיקונים מזעריים), מעמד שווה לישראל וירדן בירושלים בתחומי הדת, הכלכלה והמינהל האזרחי, חופש שייט לישראל במפרץ [[עקבה]], ושתינתן לפליטים אפשרות הבחירה בין שיבה לישראל לבין קבלת פיצוי כספי. ירדן אומנם הסכימה לדון בהצעה זו, אך ישראל דחתה אותה ב-[[22 בדצמבר]].

לאחר כישלון התוכנית הראשונה, הניח רוג'רס ביוני [[1970]] תוכנית שנייה על שולחנותיהם של הצדדים. היתההייתה זו תוכנית למשא ומתן בין ישראל ומצרים בחסות שליח האו"ם ה[[שוודיהשבדיה|שוודישבדי]] [[גונאר יארינג]] (שכבר היה מעורב בנסיונות השכנת שלום בין ישראל למדינות ערב). תוכנית זו התבססה על נסיגת ישראל משטחים שכבשה ב[[מלחמת ששת הימים]] בהתאם להחלטת [[מועצת הביטחון]] [[החלטה 242|242]], הכרה הדדית של כל הצדדים בריבונותן של המדינות, שלמותן הטריטוריאלית, ועצמאותן המדינית, והסכמי שלום.