צביעת בדים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
כאשר טכניקות להדפסה וציור על אריגים החלו להתפתח, תהליך הצביעה החל גם הוא להתפתח. בהתאם לכך, במשך התקופה הנאוליטית, מספר מינרלים וצמחים התגלו ביכולתם להפיק כמות מסוימת של צבען המסייע בהכתמת בד. גוונים של שמנת, [[חום (צבע)|חומים]] וצהבהבים התקבלו מתרכובות אורגניות חומצתיות הנוצרות מחומרים הנמצאים בזרעים, קליפות הגזעים וגבעולים של צמחים. צבעים של [[צהוב]], [[אדום]] ו[[כתום]] הושגו מהעלים ומעלי הכותרת של הצמח. צבעים כהים כדוגמת השחור הופקו מתרכובות של צמחים המכילים [[ברזל]].
 
השימוש ב[[בוץ]] וב[[חימר]] על מנת להפיק צבעים כיום עדיין רווח, אם כי לא במדינות מערביות, אלא אצל אנשי שבט הBamanaה-Bamana ב[[מאלמאלי]]י או המאלריים ב[[ניו-זילנד]]. לפני כ 4000 שנה, ה[[מצרים]] הצליחו למצוא תחליפי צבע. בשימושם בעלים וצמחים בעזרת "בישול יתר" הם הצליחו ליצור מצמח ה-tinacctria ([[אינדיגו]]) צבעים [[כחול]]ים ואחרי בישול עודף – [[ירוק]]ים. צמח נוסף ממנו ניתן להפיק צבען על ידי בישול יתר על המידה הוא איסטיק.
 
=== צביעת בדים בימי הביניים באירופה ===