פסק דין ירדור – הבדלי גרסאות

ב'''פסק דין ירדור''', או בשמו המלא, '''ע"ב 1/65 יעקב ירדור ואחרים נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית''', דן [[בית המשפט העליון]] בשאלת סמכותה של [[ועדת הבחירות המרכזית]] לפסול רשימה מלהתמודד ב[[הבחירות לכנסת|בחירות לכנסת]], ובמסגרת זו קבע מהי זכותה של ה[[דמוקרטיה]] [[דמוקרטיה מתגוננת|להתגונן]] מפני הקמיםמי עליהשמעוניין לפגוע בעצם קיומה של המדינה, ומהו האיזון בין [[הזכות להיבחר|החופש להיבחר]] לבין הרצון לשמור על [[מדינת ישראל]] כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]].

ראשית הפרשה בכך, שיו"ר ש[[ועדת הבחירות המרכזית,|וועדת השופטהבחירות [[משה לנדויהמרכזית]], הודיעסירבה לאשר את ל"רשימת הסוציאליסטים", אשר הגישהשהגישה את מועמדותה ל[[הבחירות לכנסת השישית|כנסת השישית]], כיבטענה ועדת הבחירות סירבה לאשרה, שכן היאשהיא התאגדות בלתי-חוקית, הואיל ויזמיהויוזמיה שוללים את שלמות [[מדינת ישראל]] ואת עצם קיומה. יו"ר הוועדה, השופט [[משה לנדוי]], הודיע על כך לרשימה. הוא ביסס טענה זאתזו על כך, שחמישה מתוך עשרת מועמדי הרשימה היו חברים בארגון "[[אל ארד]]", אשר ניסה לפני כן להירשם לפי חוק האגודות העות'מאני ובקשתו זו נדחתה על ידי הממונה על מחוז חיפה - ומאוחר יותר גם על ידי בית המשפט העליון (בג"ץ 253/64), ואשר הוכרז על ידי [[שר הביטחון]] כארגון בלתי-חוקי על סמך [[תקנות ההגנה (שעת חירום)]].

לפני הפנייה להתארגן בתור אגודה הייתה פנייה ל[[רשם החברות]] לרשום [[חברה (תאגיד)|חברה]] בשם '''"אל-ארד בע"מ'''" ו[[רשם החברות]] סירב לרשמה, אך [[בית המשפט העליון]] ציווהחייב אותה לרשמה. אחד מחברי הוועדה אף הוסיףטען כי התנועה קבלה עצה מ[[רדיו קהיר]] לרכוש [[חבר כנסת#חסינות חברי הכנסת|חסינות פרלמנטרית]] כדי שלא יוכלו לרדוף אותה.

חברי התנועה הגישו לבית המשפט העליון ערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית. טענתם המרכזית הייתה שאין לוועדה סמכות חוקית לפסול אותם אלא בשל סיבות טכניות, ולפיכך עצם פסילתם היא מעשה לא-חוקי. לעומת זאת, טען [[משה בן זאב|]], [[היועץ המשפטי לממשלה]], שייצג את ועדת הבחירות המרכזית, שרשימה זו שמה לעצמה למטרה לחתור תחת עצם קיומה של מדינת ישראל, ומשום כך יש למדינה מלוא הזכות לפסול אותה מלהתמודד בבחירות. בית המשפט העליון דחה את הערעור ברוב של שניים מול אחד: הנשיא [[שמעון אגרנט]] והשופט [[יואל זוסמן]] תמכו בדעתו של השופט לנדוי כיו"ר ועדת הבחירות, בפסילתובהחלטת הוועדה לפסול את הרשימה, ובעיקר בכךופסקו שלוועדת הבחירות המרכזית ישנה הסמכות לפסול רשימות אף בהיעדר חקיקה מפורשת בנושא במקרה קיצוני של שלילת עצם קיומה של המדינה, בעוד השופט [[חיים כהן]] קיבל את הערעור בדעת מיעוט וטען ש"אין שוללים זכות, ולו מן הפושע המסוכן ביותר, אלא בהתאם לחוק".

עשריםבשנת שנה[[1984]] לאחרפסק שניתנה,[[בית הלכתהמשפט ירדורהעליון]], צומצמהובראשו באופן ניכר על ידי פסק-דינו של השופטהנשיא [[מאיר שמגר]], ב[[פס"ד ניימן הראשון]] (ע"ב 2/84), אשרשהלכת קראירדור תחתאינה זאתחלה על רשימות השוללות את אופיה ה[[דמוקרטיה|דמוקרטי]] של המדינה (בהתייחס לרשימת [[כ"ך]]) ושאין להרחיבה. בית המשפט קרא לכנסת לקבוע בחוק אילו רשימות ישניתן לפסול;. בעקבות זאת, חוקק סעיף 7א ל[[חוק יסוד: הכנסת]], אךובשנת גם[[1988]] כוחו צומצם על ידיפסק השופטהנשיא שמגר ב[[פס"ד ניימן השני]] (ע"ב 1/88), בהסכמת חמשת חברי ההרכב, שיש לפרש סעיף זה באופן מצמצם, אך שניתן לפסול על פיו את רשימת [[כ"ך]].