הבדלים בין גרסאות בדף "תלת דפורענותא"

מ
הגהה
(הרחבה, שמות נוספים)
מ (הגהה)
בשם '''תלת דפורענותא''' (או תלתא דפורענותא, ב[[ארמית]]: שלוש של פורענות) מכנים את שלוש ה[[שבת|שבתות]] האבל, שבין צום [[שבעה עשר בתמוז]] לבין [[תשעה באב]], בהן קוראים [[הפטרה|הפטרות]] העוסקות בעניין חורבן ירושלים ו[[בית המקדש]]. המנהג מופיע ב[[משנה תורה|משנה תורה לרמב"ם]] וב[[שולחן ערוך]] ומקורו ב[[פסיקתא דרב כהנא]]. בלשון העממית שבתות אלו נקראת 'שלושת השבועות',. בכמה ספרים הן מכונות 'תלתא דטיבותא' - שלושת שבועות הטובה -, ובספרי המנהגים, 'שבתות דש"ח', כראשי התיבות של ההפטרות הנקראות בהן במרבית קהילות ישראל: דברי ירמיהו [ירמיהו א], שמעו [ירמיהו ב] וחזון ישעיהו [ישעיהו א]<ref>בהתאמה כל אחת משבתות דש"ח מקבלת את שם ההפטרה הנקראית בה: 'שבת דברי', 'שבת שמעו' ו'שבת חזון' הנקראית גם 'שבת איכה' (בשל קריאת מגילת איכה) ו'שבת שחורה' (בשל היגון שבה).</ref>.
 
בניגוד למנהג הרגיל, שלפיו בהפטרה קוראים קטע ב[[נביאים]] מעניין [[פרשת השבוע]], בשבתות אלה, החלות ב[[ימי בין המצרים]], קוראים נבואות [[תוכחה]] של [[ירמיהו]] ו[[ישעיהו]] שהזהירו את העם כי חטאיהם יביאו לחורבן בית המקדש.
בשבת הראשונה, שבה קוראים את פרשת [[פינחס (פרשה)|פינחס]] או את פרשת [[מטות]], מפטירים ב[[נבואת הקדשה|נבואת ההקדשה]] שבפרק א' של [[ספר ירמיהו]], "דברי ירמיהו". בשבת השנייה, שבה קוראים את פרשת [[מסעי]] (או את מטות ומסעי יחד), מפטירים [[יהדות אשכנז|האשכנזים]] ו[[יהדות ספרד|הספרדים]] בפרק ב' של ירמיהו (הפטרת "שמעו"), ואילו [[יהדות תימן|התימנים]] מפטירים בפרק הראשון של [[ספר ישעיהו]].
 
בשבת השלישית, שהיא השבת שלפני תשעה באב (וקוראים בה קוראים את פרשת [[דברים (פרשה)|דברים]]), קוראים האשכנזים והספרדים את הפרק הראשון של ישעיהו, "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". התימנים, שקראו את הפרק בשבוע שלפניו, קוראים בהמשך הפרק "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה". על שם פתיחת הפרק נקראת השבת "[[שבת חזון]]", ויש נוהגים בה מנהגי [[אבלות (יהדות)|אבלות]] מיוחדים. את הפטרת "חזון" יש מהאשכנזים הנוהגים לקרוא במנגינת [[טעמי המקרא]] של [[מגילת איכה]]. בכמה מקהילות הספרדים (בעיקר צפון אפריקה ומערב אירופה) יש הנוהגים לקרוא במנגינה עצובה את כל הפטרות תלת דפורענותא.
 
בשבע השבתות שאחרי תשעה באב מפטירים בענייני נחמה, והן נקראות "[[שבע דנחמתא]]".