מישל מירובסקי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עוד |
|||
שורה 7:
עם תחילת [[מלחמת העולם השנייה]] ברח מזרחה ל[[אוקראינה]], שם הסתתר במשך חמש השנים הבאות בזהות בדויה. ב-[[1944]] התגייס ושימש כ[[קצין]] ב[[רגימנט]] פולני. בתום המלחמה נרשם ללימודי [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת גדנסק]]. הוא גילה כי כל משפחתו נספתה ב[[שואת יהודי פולין|שואה]], היה ל[[ציוני]] ועלה ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]]. ואולם, היות שבארץ לא פעלו באותה תקופה [[בית ספר לרפואה|בתי ספר לרפואה]], הוא שב לאירופה ולמד רפואה ב[[ליון]] שב[[צרפת]].
בשנת [[1954]] חזר ל[[ישראל]] הצעירה, והחל לעבוד ב[[בית החולים תל השומר]] כאסיסטנט הבכיר לפרופ' [[הרי הלר]]. אחר כך
בשנת [[1966]] החל פרופ' הלר לסבול מ[[טכיקרדיה חדרית]] (הפרעה בקצב הלב), ונפטר כעבור שבועיים.
מירובסקי ניסה להגות שיטה שתוכל למנוע מוות כמו זה של הלר. הוא הגה את הרעיון של מכשיר שיושתל ב[[לב]], יזהה בעיות בקצב הלב וינסה לתקנן באמצעות זרם חשמלי. בשנת [[1968]] [[הגירה|היגר]] מישראל ל[[בולטימור]] שב[[מרילנד]], [[ארצות הברית]], שם החל ב[[ניסויים בבעלי חיים|ניסויים קלינים בבעלי חיים]]. בשנת [[1970]] פרסם לראשונה את התוצאות, אולם זכה לתגובות סקפטיות מהקהילה הרפואית. בשנת [[1975]] הושתל המכשיר בלב של [[כלב]]. בשנת [[1980]]
היה נשוי לאנה ואב לשלוש בנות. נפטר בשנת [[1990]], בן 66 במותו.
|