מחמר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 15:
בין האיסורים המוזכרים רבות במשנה בנושא זה הוא הלבשת בעל החיים בבגד שאינו מלבושיו, ונחשב להוצאה, כך שאסור לטלטלו ארבעה אמות ברשות הרבים ולהוציאו מרשות לרשות.
 
;מלבוש המיועד לשמירה על בעל החיים
*מלבוש המיועד לשמירה על בעל החיים: מלבוש המיועד לתפוס בו את בעל החיים, נחשב למלבוש, מכיוון שהוא עשוי לטובת בעל החיים לשומרו. ניתן להוציא לרשות הרבים [[גמל]] באפסר, [[נאקה]] ב"חטם" (רצועה הנתחבת בנקבים שנוקבו בחוטמה, ומונחת שם לעולם, ולעיתים קושרים בה חבל ארוך או קצר{{הערה|רש"י ב{{בבלי|שבת|קיא|ב}}.}}), לובדיקיס בפרומביא, ו[[סוס]] ב"שיר" (כלי המונח סביב צוורו, וטבעת קבועה בה, ובה מכניסין את החבל שעימו מושכין את הסוס){{הערה|{{משנה|שבת|ה|א}}.}}. בתלמוד מובא כי פשוט, שכלי שאינו שומר את בעל החיים (כמו למשל נאקה באפסר), נחשב למשוי, שהרי אין בו תועלת, אך הסתפקו תלמידיו של [[רבי יהודה הנשיא], מסדר המשנה, כאשר מניחים על בעל חיים כלי שמיועד לשמירה מיוחדת שאינה נחוצה כל כך, האם הוא נחשב למשוי, וזה ענה להם כי מדובר במחלוקת [[תנאים]], ו[[חנניה (תנא)|חנניה]] סבור שגם אם אדם עושה לבעל חיים כלי לשמירה למרות שאינו חפץ בו, כמו למשל [[חתול]] שאין דרכו לברוח מבעליו, אין זה נחשב למשוי (אך חבריו, חלוקים עליו). להלכה פסק [[רב הונא בר חייא]] כחנניה.
 
מלבוש המיועד לתפוס בו את בעל החיים, נחשב למלבוש, מכיוון שהוא עשוי לטובת בעל החיים לשומרו. ניתן להוציא לרשות הרבים [[גמל]] באפסר, [[נאקה]] ב"חטם" (רצועה הנתחבת בנקבים שנוקבו בחוטמה, ומונחת שם לעולם, ולעיתים קושרים בה חבל ארוך או קצר{{הערה|רש"י ב{{בבלי|שבת|קיא|ב}}.}}), לובדיקיס בפרומביא, ו[[סוס]] ב"שיר" (כלי המונח סביב צוורו, וטבעת קבועה בה, ובה מכניסין את החבל שעימו מושכין את הסוס){{הערה|{{משנה|שבת|ה|א}}.}}.
 
*מלבוש המיועד לשמירה על בעל החיים: מלבוש המיועד לתפוס בו את בעל החיים, נחשב למלבוש, מכיוון שהוא עשוי לטובת בעל החיים לשומרו. ניתן להוציא לרשות הרבים [[גמל]] באפסר, [[נאקה]] ב"חטם" (רצועה הנתחבת בנקבים שנוקבו בחוטמה, ומונחת שם לעולם, ולעיתים קושרים בה חבל ארוך או קצר{{הערה|רש"י ב{{בבלי|שבת|קיא|ב}}.}}), לובדיקיס בפרומביא, ו[[סוס]] ב"שיר" (כלי המונח סביב צוורו, וטבעת קבועה בה, ובה מכניסין את החבל שעימו מושכין את הסוס){{הערה|{{משנה|שבת|ה|א}}.}}. בתלמוד מובא כי פשוט, שכלי שאינו שומר את בעל החיים (כמו למשל נאקה באפסר), נחשב למשוי, שהרי אין בו תועלת, אך הסתפקו תלמידיו של [[רבי יהודה הנשיא], מסדר המשנה, כאשר מניחים על בעל חיים כלי שמיועד לשמירה מיוחדת שאינה נחוצה כל כך, האם הוא נחשב למשוי, וזה ענה להם כי מדובר במחלוקת [[תנאים]], ו[[חנניה (תנא)|חנניה]] סבור שגם אם אדם עושה לבעל חיים כלי לשמירה למרות שאינו חפץ בו, כמו למשל [[חתול]] שאין דרכו לברוח מבעליו, אין זה נחשב למשוי (אך חבריו, חלוקים עליו). להלכה[[הלכה למעשה]] פסק [[רב הונא בר חייא]] כחנניה. כמו כן נחלקו [[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] במחלוקת זו עצמה, האם מותר להוציא בעל חיים עם בגד או כלי המונח מעליו ליופי, רב אוסר זאת ושמואל מתיר זאת.
 
למרות זאת, גזרו חז"ל לא להעמי סעל בעל החיים גם כלי שעשוי לשמירתו, אם הוא עשוי ליפול באמצע רשות הרבים, דבר שיגרום לבעליו להרימו בשגגה או מתוך לחץ. לכן, מותר להוציא על [[עז]] רק אפסר שחקוק לה בין קרניה במקום שלא עלול ליפול ולא - אסור, מכיוון שראשה צר והחבל עשוי ליפול במהירות{{הערה|{{בבלי|שבת|נב|א}}.}}.
 
;מלבוש העשוי לנוי
 
אסור להוציא בעל חיים עם מלבוש התפור בו ליופי, כשאין הדרך לשים בצווארו כלי לנוי, כמו למשל פרה{{הערה|{{משנה|שבת|ה|ג}}, {{בבלי|שבת|נד|ב}}.}}, אך כלבים קטנים וחיות קטנות שהרגילות היא להניח פעמון על צווארם לנוי, מותר להוציאם בכלי זה לפי דיעה אחת (של [[רב הונא], שנהג כך מעשית בבהמות שהיו בבעלותו) אפילו אם לא אוחז ב"שיר" לשמירה ועשוי לנוי בלבד.
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}