מחמר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 9:
 
==פרטי האיסור==
[[קובץ:Donkey 002.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לפי עדותו של [[רבי ישמעאל ברבי יוסי]] בשם אביו [[רבי יוסי]] שהעיד לפני [[רבי יהודה הנשיא]], ארבע דהמות יוצאות באפסר" הסוס הפרד והגמל והחמור]]
האיסור הוא לא רק להפעיל את הבהמה לעבודה על ידי היהודי בעצמו, אלא אף למוסרה ל[[גוי]] שיעבוד עימה בשבת, ב[[השאלה]] או ב[[שכירות]]. חז"ל תיקנו וגזרו שאין למכור [[בהמה גסה|בעלי חיים המיועדים למלאכה]] כמו [[בקר הבית|שור]] או [[גמל]] לגוי כלל, שמא יבוא להשכיר לו, ואז יעבוד עימה מלבד ימות החול - גם בשבת.
 
שורה 19 ⟵ 20:
מלבוש המיועד לתפוס בו את בעל החיים, נחשב למלבוש, מכיוון שהוא עשוי לטובת בעל החיים לשומרו. ניתן להוציא לרשות הרבים [[גמל]] באפסר, [[נאקה]] ב"חטם" (רצועה הנתחבת בנקבים שנוקבו בחוטמה, ומונחת שם לעולם, ולעיתים קושרים בה חבל ארוך או קצר{{הערה|רש"י ב{{בבלי|שבת|קיא|ב}}.}}), לובדיקיס בפרומביא, ו[[סוס]] ב"שיר" (כלי המונח סביב צוורו, וטבעת קבועה בה, ובה מכניסין את החבל שעימו מושכין את הסוס){{הערה|{{משנה|שבת|ה|א}}.}}.
 
בתלמוד מובא כי פשוט, שכלי שאינו שומר את בעל החיים (כמו למשל נאקה באפסר), נחשב למשוי, שהרי אין בו תועלת, אך הסתפקו תלמידיו של [[רבי יהודה הנשיא]], מסדר המשנה, כאשר מניחים על בעל חיים כלי שמיועד לשמירה מיוחדת שאינה נחוצה כל כך, האם הוא נחשב למשוי, וזה ענה להם כי מדובר במחלוקת [[תנאים]], ו[[חנניה (תנא)|חנניה]] סבור שגם אם אדם עושה לבעל חיים כלי לשמירה למרות שאינו חפץ בו, כמו למשל [[חתול]] שאין דרכו לברוח מבעליו, אין זה נחשב למשוי (אך חבריו, חלוקים עליו). [[הלכה למעשה]] פסק [[רב הונא בר חייא]] כחנניה. כמו כן נחלקו [[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] במחלוקת זו עצמה, האם מותר להוציא בעל חיים עם בגד או כלי המונח מעליו ליופי, רב אוסר זאת ושמואל מתיר זאת.
 
למרות זאת, גזרו חז"ל לא להעמי סעל בעל החיים גם כלי שעשוי לשמירתו, אם הוא עשוי ליפול באמצע רשות הרבים, דבר שיגרום לבעליו להרימו בשגגה או מתוך לחץ. לכן, מותר להוציא על [[עז]] רק אפסר שחקוק לה בין קרניה במקום שלא עלול ליפול ולא - אסור, מכיוון שראשה צר והחבל עשוי ליפול במהירות{{הערה|{{בבלי|שבת|נב|א}}.}}.