מחמר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 26:
 
למרות זאת, גזרו חז"ל לא להעמי סעל בעל החיים גם כלי שעשוי לשמירתו, אם הוא עשוי ליפול באמצע רשות הרבים, דבר שיגרום לבעליו להרימו בשגגה או מתוך לחץ. לכן, מותר להוציא על [[עז]] רק אפסר שחקוק לה בין קרניה במקום שלא עלול ליפול ולא - אסור, מכיוון שראשה צר והחבל עשוי ליפול במהירות{{הערה|{{בבלי|שבת|נב|א}}.}}.
 
;מלבוש העשוי לחמם את בעל החיים
 
מלבוש שמונח על בעל החיים כדי לחממו ולמנוע ממנו צער, מותר להניחו עליו, מסיבה זו חמור ש"אפילו ב[[קיץ|תקופת תמוז]] {{מונחון|קריר ליה|קר לו}}{{הערה|{{בבלי|שבת|נג|א}}.}} מותר להוציאו לרשות הרבים עם המרדעת שעליו{{הערה|{{משנה|שבת|ה|ב}}.}} ובלבד שתהא קשורה עליו מ[[ערב שבת]]{{הערה|{{בבלי|שבת|נג|א}}.}} לסייג זה, אותו אמר שמואל יש מספר טעמים: הראשון, שמרדעת נחשבת כמלבוש החמור בשבת, רק אם הוחשבה ככזו מערב שבת{{הערה|רש"י ב{{בבלי|שבת|נד|ב}} ד"ה כאמרן, ותוספות ב{{בבלי|שבת|נג|א}} ד"ה והוא}}, וגם כדי שלא [[מראית העין|יראה]] כמתכוין להוציא את המרדעת{{הערה|תוספות ב{{בבלי|שבת|נג|א}} ד"ה והוא}}, או כדי שלא יראה, כאשר מלביש את המרדעת על בעל החיים בשבת, כאילו מתכוין להוליכו למקום רחוק{{הערה|הרב פור"ת, מובא בתוספות ב{{בבלי|שבת|נג|א}} ד"ה והוא.}}.
 
;מלבוש העשוי לנוי
 
אסור להוציא בעל חיים עם מלבוש התפור בו ליופי, כשאין הדרך לשים בצווארו כלי לנוי, כמו למשל פרה{{הערה|{{משנה|שבת|ה|ג}}, {{בבלי|שבת|נד|ב}}.}}, אך כלבים קטנים וחיות קטנות שהרגילות היא להניח פעמון על צווארם לנוי, מותר להוציאם בכלי זה לפי דיעה אחת (של [[רב הונא], שנהג כך מעשית בבהמות שהיו בבעלותו) אפילו אם לא אוחז ב"שיר" לשמירה ועשוי לנוי בלבד.
 
;מלבוש העשוי לתענוג
 
נחלקו רב ושמואל האם מותר להניח בצוואר חמור סל שיוכל לאכול ממנו ולא יצטרך לכופף את ראשו לארץ. לפי רב תמיד מותר, ולפי שמואל, לחמור מבוגר צוואר ארוך, מכיוון שכך אסור לתלות לו בצווארו סל שיוכל לאכול שעשוי לתענוג בלבד, אך סייח קטן שצווארו קצר והתכופפות לארץ צער הוא לא - מותר{{הערה|{{בבלי|שבתנג|א}}.}}
 
 
==הערות שוליים==