מחמר – הבדלי גרסאות

בתלמוד מובא כי פשוט, שכלי שאינו שומר את בעל החיים (כמו למשל נאקה באפסר), נחשב למשוי, שהרי אין בו תועלת, אך הסתפקו תלמידיו של [[רבי יהודה הנשיא]], מסדר המשנה, כאשר מניחים על בעל חיים כלי שמיועד לשמירה מיוחדת שאינה נחוצה כל כך, האם הוא נחשב למשוי, וזה ענה להם כי מדובר במחלוקת [[תנאים]], ו[[חנניה (תנא)|חנניה]] סבור שגם אם אדם עושה לבעל חיים כלי לשמירה למרות שאינו חפץ בו, כמו למשל [[חתול]] שאין דרכו לברוח מבעליו, אין זה נחשב למשוי (אך חבריו, חלוקים עליו). [[הלכה למעשה]] פסק [[רב הונא בר חייא]] כחנניה. כמו כן נחלקו [[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] במחלוקת זו עצמה, האם מותר להוציא בעל חיים עם בגד או כלי המונח מעליו ליופי, רב אוסר זאת ושמואל מתיר זאת.

 

 

===מלבוש העשוי לרפואת בעל החיים===

אסור להוציא בעל חיים עם מלבוש התפור בו ליופי, כשאין הדרך לשים בצווארו כלי לנוי, כמו למשל פרה{{הערה|{{משנה|שבת|ה|ג}}, {{בבלי|שבת|נד|ב}}.}}, אך כלבים קטנים וחיות קטנות שהרגילות היא להניח פעמון על צווארם לנוי, מותר להוציאם בכלי זה לפי דיעה אחת (של [[רב הונא]], שנהג כך מעשית בבהמות שהיו בבעלותו) אפילו אם לא אוחז ב"שיר" לשמירה ועשוי לנוי בלבד.

 

 

נחלקו רב ושמואל האם מותר להניח בצוואר חמור סל שיוכל לאכול ממנו ולא יצטרך לכופף את ראשו לארץ. לפי רב תמיד מותר, ולפי שמואל, לחמור מבוגר צוואר ארוך, מכיוון שכך אסור לתלות לו בצווארו סל שיוכל לאכול שעשוי לתענוג בלבד, אך סייח קטן שצווארו קצר והתכופפות לארץ צער הוא לא - מותר{{הערה|{{בבלי|שבת|נג|א}}.}} את פסקו זו הורה בתקיפות מיוחדת. כאשר רב [[חייא בר יוסף]] העביר את פסקו של רב לשמואל הוא התבטא בתקיפות: אם כך אומר [[רב (אמורא)|חברי]], סימן הוא שאינו יודע הלכות שבת כלל! להלכה זו הצטרף גם [[רבי יוחנן]] בארץ ישראל, כפי שמסר משמו רבי [[בנימין בר יפת]] ל[[רבי זירא]].

לעומת כל המלבושים שעשויים לצורך בעל החיים שבאופן עקרוני קיימת הסכמה כי מותר להוציא את בעל החיים לבושה בהם (והמחלוקת היא רק מה נחשב צורך בעל החיים) דבר המונח עליה לצורך האדם נחשב למשוי.