חכמת ישראל – הבדלי גרסאות

'''חכמת ישראל''' (בגרמניתב[[גרמנית]]: '''Wissenschaft des Judentums''', מילולית: מדעי'מדע היהדות') היאהייתה תנועה שהוקמה על ידי [[תנועת ההשכלה|משכילים]] יהודיים[[יהודים]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. תנועת "חכמת ישראל" ייסדה את החקר ה[[אקדמיה|אקדמי]] של מדעי ה[[יהדות]] וה[[יהודים]]. מטרתה הייתה להציג את יופיה של היהדות בפני העולם ה[[אירופה|אירופי]] המשכיל של אותה תקופה, ולבסס את היהדות על יסודות [[מדע|מדעיים]]יים [[מודרנה|מודרניים]].

התנועה נוסדה על ידי קבוצת משכילים יהודיים במאה ה-19. שני ענפים מרכזיים היו לתנועה: הראשון ב[[מערב אירופה]], (בעיקר ב[[גרמניה]]), ובו פעלו חוקרים שכתבו ב[[גרמנית]] ובראשם [[יום -טוב ליפמאןליפמן צונץ|יום-טוב ליפמן צוּנְץ]], [[אברהם גייגר|אברהם גַיְיגֶר]], [[היינריך גרץ|היינריך גְרֶץ]], [[יצחק מרדכי יוסט|יצחק מרקוס יוסטיוֹסְט]], [[משה שטיינשניידר|משה שטיינשניידר]] ואחרים; הענף השני צמח ב[[מזרח אירופה]] - ב[[גליציה]] וב{{ה|אימפריה הרוסית}} - ובו פעלו חוקרים שכתבו בעברית, אנשי [[תנועת ההשכלה היהודית]], ובהם רבי [[נחמן קרוכמל|נחמן קְרוֹכְמַל]] (רנ"ק), [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר) ואחרים. כמו כן, פעל כך גם [[שמואל דוד לוצאטו|שמואל דוד לוּצאטוֹ]] (שד"ל), שחי ב[[איטליה]]. עורך בטאוןביטאון התנועה היה גרץ. במסגרת אותם מחקרים עודדו החוקרים את היהודים לחזור ולהשתמש בשפה העברית כחלק מביטוי לתרבות היהודית.

תנועת חכמת ישראל, החוקרים האקדמיים שיצאו בעקבותיה, וחברת הוצאת הספרים "[[מקיצי נרדמים]]" שהוקמה בהשראתה, הניבו יבול של מחקרים מונומנטליים במדעי היהדות, ופרסום [[מהדורה מדעית|מהדורות מדעיות]] של ספרי היסוד של היהדות.

* [[משה ‫פלאי]], "כרם חמד", כתב העת העברי של חכמת ישראל בגליציה ובאיטליה, '''קשר''', 38, 2009, עמ' 77-86.

* אסף ידידיה, בנימין מנשה לוין ומחקר "חכמת ישראל" ברוח המסורת, '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''', 130, תשס"ט, עמ' 156-131.

* רן הכהן, רן, '''התמודדות חוכמת ישראל בגרמניה עם ביקורת המקרא במאה התשע-עשרה''', עבודת דוקטור, [[אוניברסיטת תל אביב]], 2002.