אדריכלות אקספרסיוניסטית – הבדלי גרסאות

המונח "אדריכלות אקספרסיוניסטית" תיאר בתחילה את פעילותם של פעילי [[אוונגרד]] בגרמניה, [[הולנד]], [[אוסטריה]], [[צ'כיה]] ו[[דנמרק]], בין השנים [[1910]] עד [[1924]] לערך. בהגדרות מאוחרות יותר הורחב המונח וכלל אף עבודות החל משנת [[1905]] וכן עבודות שנעשו במדינות אחרות באירופה. המונח "אדריכלות אקפרסיוניסטית" בימינו רחב עוד יותר ולמעשה כולל עבודות אדריכליות מכל תקופה, או מקום, שלה מאפיינים הבולטים בעבודות ראשוני האדריכלות האקספרסיוניסטית, כגון: עיוות, פרגמנטציה, או מבנים המביעים רגשי אלימות ומתח.

 

 

בין האירועים הבולטים בתולדות האדריכלות האקספרסיוניסטית ניתן לציין את תערוכת [[ורקבונד]] (Werkbund Exhibition) שנערכה ב[[קלן]] בשנת 1914. השלמת "התיאטרון הגדול" (בגרמנית: Großes Schauspielhaus) ב[[ברלין]] בשנת 1919, [[מכתב שרשרת|מכתבי השרשרת]] המכונים "שרשרת הזכוכית" (בגרמנית: Die Gläserne Kette) בין נובמבר [[1919]] ודצמבר [[1929]] בין אדריכלים גרמנים ופעילות אסכולת אמסטרדם (בהולנדית: Amsterdamse School) בין 1910 ל-1930 לערך. המבנה המזוהה יותר מכל עם זרם האדריכלות האקספרסיוניסטית הוא [[מגדל איינשטיין]] ב[[פוטסדאם]]. עד לשנת [[1925]] נטשו רוב הדמויות המובילות באדריכלות האקספרסיוניסטית, בהם [[ברונו טאוט]], [[אריך מנדלסון]], [[ולטר גרופיוס]], [[לודוויג מיס ון דר רוהה]] ו[[הנס פולציג]], כמו גם אקספרסיוניסטים בתחומי אמנות אחרים, תנועה זו לטובת זרמים חדשים, מעשיים יותר, באדריכלות. בשנת [[1933]], עם עליית ה[[נאציזם]] בגרמניה, הוכרזה האמנות האקספרסיוניסטית כ[[אמנות מנוונת]] והוצאה אל מחוץ לחוק. עד ל[[שנות ה-70]] המעיטו חוקרי אדריכלות בהשפעת האדריכלות האקספרסיוניסטית על [[הסגנון הבינלאומי]], אולם מאז קיימת הערכה מחודשת להשפעתה של תנועה זו באדריכלות.