זיכרון וירטואלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, עריכה
מ קישורים פנימיים
שורה 6:
 
ארבע מטרות מושגות בדרך זו:
*'''גודל''': גלגול האחריות על ניהול היררכיית[[מדרג הזיכרון]] מהתכנית אל מערכת ההפעלה. ההגבלה על גודל הזיכרון הזמין לתהליך איננה תלויה בגודל הזיכרון הראשי, שהוא מהיר אך יקר יחסית ולכן גם קטן, אלא בפרמטרים אחרים: גודל הכונן הקשיח (שיכול להגיע לאלפי ג'יגה בייט), גודל המילה (word) במחשב - 32 או 64 ביט בדרך כלל - ושיטת הייצוג והתרגום של כתובות בזיכרון. אם תהליך דורש יותר זיכרון משמוקצה עבורו על הזיכרון הפיזי, יוקצה לו זיכרון על הדיסק. מידע יועבר בין הכונן הקשיח לזיכרון הראשי לפי הצורך, תוך ניצול העובדה שאף תהליך לא משתמש ב'''כל''' הזיכרון שהוא ביקש, בכל רגע נתון. בדרך כלל פעולות בזיכרון הן מקומיות - כלומר, קבוצה של פעולות קרובות בזיכרון יתבצעו ככל הנראה בכתובות קרובות.
*'''רצף'''. כאשר תהליך מבקש זיכרון רציף (עבור [[מערך (מבנה נתונים)|מערכים]], למשל), הוא יכול להתייחס לזיכרון וירטואלי רציף, ואין צורך למצוא בזיכרון הראשי רצף של כתובות שאינן בשימוש.
*'''בידוד''' בין תהליכים. אם שני תהליכים שאינם משתפים זיכרון מנסים שניהם לגשת לכתובת X, הם ניגשים בפועל לכתובות שונות, אלא אם כן מערכת הזיכרון הוירטואלי (על פי רוב, [[מערכת הפעלה|מערכת ההפעלה]]) מסיקה שאין בעיה בשיתוף של כתובות פיזיות - אם המידע הדרוש זהה, והגישה היא לקריאה בלבד, או שמדובר במידע שמשותף במפורש בין תהליכים.