זיכרון וירטואלי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים |
מ עיצוב |
||
שורה 14:
[[ארכיטקטורת פון נוימן]] היא מודל שהציע ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20]] ה[[מתמטיקאי]] [[ג'ון פון נוימן]] למבנהו של ה[[מחשב]]. במודל זה, זיכרון המחשב משמש הן לאחסון ה[[תוכנית מחשב|תוכנית]] והן לאחסון הנתונים שתוכנית זו קוראת או כותבת בעת ביצועה על ידי ה[[מעבד]]. מרבית המחשבים בנויים על־פי מודל זה. במימוש המקובל של ארכיטקטורה זו, זיכרון המחשב הוא [[זיכרון גישה אקראית]] (RAM).
הצורך בזיכרון גדול יותר, יחד עם מחירו הגבוה של זיכרון RAM הובילו ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] לפיתרון של זיכרון וירטואלי, שבו הזיכרון העומד לכאורה לרשות התוכניות המבוצעות גדול משמעותית מהזיכרון הפיזי.
== עקרון הפעולה == זיכרון וירטואלי הוא מרחב זיכרון מדומה העומד לרשות תהליך, והוא גדול מהזיכרון הפיזי המשמש תהליך זה. מרחב הזיכרון הווירטואלי נמצא על אמצעי לאחסון נתונים (כגון [[דיסק קשיח]]), והחלקים מתוכו הנחוצים ל[[מעבד]] בזמן נתון מובאים לזיכרון הממשי על ידי [[מערכת הפעלה|מערכת ההפעלה]], תוך שהם מחליפים חלקי זיכרון שאין בהם צורך באותו רגע. הגישה לזיכרון הווירטואלי נעשית בשיטת [[דפדוף (זיכרון)|דפדוף]]. כל כתובת זיכרון שאליה ניגש המעבד היא כתובת וירטואלית המורכבת ממקטע (segment) והֵסֶט (offset). תפקיד [[יחידת ניהול זיכרון|היחידה לניהול זיכרון]], רכיב [[חומרה]] הקיים בדרך כלל ב[[מעבד]], להפוך את הכתובת הווירטואלית המתבקשת לכתובת פיזית בעת הפנייה לזיכרון.
| |||