כבוד המת – הבדלי גרסאות

נוספו 5,231 בתים ,  לפני 11 שנים
אין תקציר עריכה
מ (הפניה לדף קבורה (יהדות))
 
אין תקציר עריכה
{{בעבודה}}
#הפניה [[קבורה (יהדות)]]
ב[[הלכה]], '''כבוד המת''' הוא עיקרון הלכתי האומר כי יש לשמור על כבוד המת.
 
==הלוויה==
מעמד מיוחד שנעשה לכבוד המת הוא מעמד ההלוויה. במעמד זה המשתתפים מכבדים את זכרו של המת ומראים כי קשה עליהם מותו וקבורתו ומתקשים להפרד ממנו. כמו כן, ההספד נעשה לכבוד המת, בו מספידים את המת, מעלים על נס את מעשיו הטובים ואת זכרו, ואם רוצה למחול על ההספד רשאי, שכן זה נעשה לכבודו בלבד (בשונה מהקבורה הנעשית בנוסף לכבודו, גם לכבוד משפחתו).
==קבורה==
#הפניה{{ערך [[מורחב|קבורה (יהדות)]]}}
כמו כן, חלה חובה לקבור את המת במקום כראוי לכבודו ומעמדו, אסור להלין את המת לחינם (אלא אם כן דבר זה נעשה כדי להרבות בכבודו, במספר המשתתפים בהלוויתו שיבואו ממקום רחוק ובזמן נוח), לאחר הקבורה אסור לטלטל אותו מקברו לחינם.
==איסורים שהותרו לכבוד המת==
בהלכה קיים כלל כי [[גדול כבוד הבריות שהוא דוחה לא תעשה שבתורה]]. בתלמוד פירשו כי הכוונה היא על ה[[מצוות לא תעשה]] של "לא תסור", שדחו חכמים את דבריהם ותקנותיהם מפני כבוד הבריות החשוב עד מאוד. נחלקו הפוסקים האם כלל זה קיים גם בנוגע לכבוד המת.
===במקום שריפה===
איסור מוקצה הותר באופן חלקי;
המחלוקת מתבטאת כאשר מת מוטל במקום שעלול להשרף. למרות שהמת הוא [[מוקצה]] ואסור בטלטול, אם הוא מוטל במקום שקיים חשש ש[[אש]] הבוערת בקירוב מקום תבוא לשם ותשרוף את גופתו, מותר לטלטלו כדי להצילו אם מטלטלו על ידי דבר המותר בטלטול - כגון שיניח עליו תינוק או כיכר או אוכל או דבר אחר שמלאכתו להיתר ויטלטל שניהם כאחד, שהתירו חכמים איסור טלטול (באופן חלקי) כדי שלא יבוא לידי איסור חמור, לכבות את הדליקה כי הוא בהול על מתו שלא ישרף. הלכה זו מוסכמת על כל הפוסקים, גם על אלו שסוברים שהכלל "גדול כבוד הבריות" חל רק על כבוד הבריות החיים ולא המתים.
 
המקום הראשון בו מוזכר היתר זה בתלמוד הוא בנוגע למותו של [[דוד המלך]] עליו השלום, שנפטר בעצם [[יום השבת]], כאשר ירד ממדריגות ביתו. אודות כך מקובל, דוד המלך התבשר מפי הקדוש ברוך הוא כי יום מותו הוא בשבת. מכיוון שכך, היה נוהג
 
איסור כרמלית שנוי במחלוקת;
לעומת זאת, אם כאשר כדי להוציא את המת יש לעבור מלבד על איסור [[מוקצה]] גם על איסור טלטול ב[[כרמלית]] נחלקו הפוסקים האם התירו את איסור הכרמלית מפני כבוד המת. הרמב"ם{{הערה|{{רמב"ם|זמנים|שבת|כו|כג}}.}} סבור שהכלל תקף רק על אנשים חיים, אך אחרים מתירים משום בזיון המת שלא ישרף, לדחות את איסור כרמלית שהוא מדברי חכמים. למרות זאת, יש למעט ככל האפשר באיסורי שבת, וכאן תקף הכלל ההלכתי כי מוטב להרבות באיסור אחד מאשר לעשות שני איסורים. מכיוון שכך, יוציא את המת על ידי ככר או תינוק, שהוא טלטול דבר האסור על ידי דבר המותר, כך שהוא מרבה באיסור טלטול בכרמלית בהוצאת הכיכר או התינוק על המת, אך ממעט באיסור נוסף - מוקצה.
 
התרת אופן מוקצה באופן כללי;
 
בנוסף, לא התירו לכבוד המת איסור מוקצה לגמרי, כך שאם מת מוטל מול השמש ועלול להסריח בשרו, אם יש לו דבר המוטל בטלטול יטלטלו על ידו מחמה לצל - אך אם לא לא יטלטלו כלל אפילו להפכו ממיטה למיטה, כי [[טלטול מן הצד]] (טלטול באופן עקיף ללא נגיעה בגוף המוקצה) הותר רק לצורך דבר המותר ולא לצורך דבר האסור, כך שמדובר באיסור מוקצה גמור שלא התירו אותו לכבוד המת, אלא רק כדי שלא יבוא לכבות.
===כדי שלא יסריח==
כמו כן, לפי הדיעה האומרת שהתירו איסורים מדברי חכמים לכבוד המת, מותר להוציא את המת המונח במקום שעלול בשרו להסריח שם, משום כבודו, אם אין שום אפשרות אחרת למנוע זאת (כמו לפרוס מחצלת על המת).