כבוד המת – הבדלי גרסאות

נוספו 51 בתים ,  לפני 11 שנים
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
ב[[הלכה]], '''כבוד המת''' הוא עיקרון הלכתי האומר כי יש לשמור על כבודכבודו המתשל אדם מת.
==התעסקות בכבוד המת ובצרכיו==
כבוד המת נחשבת למצווה חמורה, שכדי לקיימה נדחיםנדחות רוב המצוות שבתורה. וכךכך נפסק במשנהב[[משנה]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מי שמתו מוטל לפניו פטור מ[[קריאת שמע]] ומן ה[[תפילה]] ומן ה[[תפילין]] ומכל [[מצווה|מצוות]] האמורות ב[[תורה]]; נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את שלפני המטה צורך בהם פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהם חייבין ואלו ואלו פטורים מן התפלה; קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו העומדים בשורה הפנימיים פטורים והחיצונים חייבים|מקור={{משנה|ברכות|ב|א}}.}}
 
בקרב פרשני התלמוד הובאו מספר מקורות להלכות אלו. ה[[תוספות]] הביאו בשם ה[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] את הטעם לפטור ממצוות [[קריאת שמע]], שאודותיה כתוב "למען תזכור את יום ... כל ימי חייך", ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים{{הערה|תוספות ב{{בבלי|ברכות|יז|ב}}.}}. ה[[רא"ה]] מביא טעם הלכתי אחר הכתוב בתלמוד הירושלמי, שכבודו של מת הוא שפנה מכל ענייניו ועוסק רק בכבודו, ולכן כל עוד לא נקבר המת, פטור הוא מכל המצוות אפילו אם אינו עוסק בצרכיו אלא יושב ודומם, כך פוסק הרא"ה למעשה ומביא ראיות מהתלמוד בבלי שפסק כך, כראיה שזהו הטעם העיקרי{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46470&hilite=14f3c42e-3f07-42cb-8746-965f1966fd84&st=%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93+%D7%94%D7%9E%D7%AA&pgnum=46 חידושי הרא"ה].}}. הלכות אלו תקפים כל זמן ש"מתו מוטל לפניו" או כל זמן שמוטל עליו לקברו, שנחשב כמוטל לפניו מפני שמחוייב לעסוק בצרכיו{{הערה|{{בבלי|ברכות|יח|א}}.}}, אם אכן יכול לקברו וקיימת אפשרות כזו ולא נתפשה גופתו{{הערה|רא"ה שם.}}. לעומת זאת, אלו שעומדים לעסוק בצרכי המת אך אינן קרובים למת, אינם פטורים אלו ממצוות תפילה שהיא מדברי חכמים.
 
כמו כן, לכבוד המת קבעו חז"ל כי מי שמתו מוטל לפניו אוכל בחדר אחר כי בזיון המת הוא שהחי עושה דברים שהמת אינו יכול לעשותם, והרי זה נחשב כ"לועג לרש", כאדם עשיר המתעסק בצרכיו לעיני העני שאין בידו לעשות. כמובן, שלא גזרו חז"ל שירעב האדם לכבוד המת, אך עליו למעט בזלזול המת ככל שאפשר. לכן אם אין לו חדר אחר אוכל בבית חבירו, ואם אין לו בית חבירו עושה [[מחיצה (הלכה)|הלכה]] ואוכל, ואם אין לו דבר לעשות ממנו מחיצה הגבוהה עשרה טפחים, מחזיר את פניו לכיוון אחר ואוכל. גם אכילה זו, צריכה ליעשות באופן מוגבל וצנוע, לא בהסיבה בדרך נוחות וחירות, לא יאכל בשר או ישתה יין, ואף לא יברך ברכת המזון ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן ואף אסור לו להצטרף עם שני אנשים אחרים ל[[זימון]].