רוי פאראן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 22:
 
===בארץ ישראל===
לאחר תום מלחמת העולם השנייה הגיע פאראן ל[[ארץ ישראל]] עם גדוד של כוח משלוח בריטי שהוחש לארץ כתגבורת. לאחר זמן לא רב הוחזר לבריטניה על מנת לשמש מדריך באקדמיה הצבאית בסנדהרסטב[[סנדהרסט]]. בשנת [[1946]], בשיא תקופת המאבק של [[היישוב]], נתמנה למפקד [[משטרת המנדט]] הקולונל [[ויליאם ניקול גריי]]. עיקר ההתקפה נגד היישוב התנהלה באותה עת על ידי כוחות הצבא הבריטי בארץ ישראל. כדי להגבירלהרחיב את חלקה של משטרת המנדט במאבק נגד ארגוני המחתרת הציע הקולונל [[ברנרד פרגוסון]], איש הכוחות המיוחדים הבריטים שלחם בימי [[מלחמת העולם השנייה]] לצדו של [[אורד צ'ארלס וינגייט]] נגד ה[[יפן|יפנים]] ב[[בורמה]] והושאל לאחר המלחמה למשטרת המנדט כעוזרו של גריי למבצעים, להקים יחידה מיוחדת למלחמה בארגוני המחתרת, אשר תורכב מאנשים ששירתו במלחמה בכוחות המיוחדים הבריטיים. גריי, שהיה בעצמו איש [[חיל הנחתים הבריטי]] לשעבר, תמך בתוכנית, ובמסגרת [[משטרת המנדט]] הוקמו שני צוותים שנבחרו מביןמתוך חיילים ושוטרים יוצאי יחידת ה-SAS בארץ ישראל. צוות אחד נועד לפעולה באזור [[חיפה]] ו[[מחוז הצפון|הצפון]], והשני נועד לפעולה באזור [[ירושלים]] ו[[השפלה]]. למפקד הצוות השני מונה רוי פאראן שחזר לארץ.
 
===רצח הנער אלכסנדר רובוביץ'===
בשעות הערב של [[6 במאי]] [[1947]] עצר צוותו של פאראן נער בן 17 מ[[ירושלים]] בשם [[אלכסנדר רובוביץ']], בעת שהדביק כרוזים של ה[[לח"י]]. הצוות לקח את הנער לחקירה בכביש [[ירושלים]]-[[יריחו]]. הוא נחקר ב[[עינויים]] ומת תוך כדי החקירה; גופתו הושלכה ולא נמצאה. בחקירת היעלמותו של הנער נמצאו עדי ראיה שהעידו שהבחינו באדם דובר [[אנגלית]] ולבוש אזרחיתבביגוד אזרחי גורר את הנער לאחר מאבק למכונית אזרחית ובה מספר אנגלים. מגבעת אזרחית עליה היה רשום שמו של פאראן נמצאה בזירת החטיפה, והובילה את החקירה לכיוונו של פאראן.
 
במסמכים שנחשפו בבריטניה לראשונה רק בשנת [[2004]], נתגלה דו"ח מקורי מזמן האירוע של הבריגדיר [[ברנרד פרגוסון]], העוזר המיוחד למפקד המשטרה שיזם את הקמת הצוותים המיוחדים, בושבו הצהיר פרגוסון כי הנער נהרג בעת חקירתו בידי פאראן וכי הוא, פרגוסון, מסר על כך לקולונל גריי, מפקד משטרת המנדט. מסמך אחר בחתימתו של גריי אישר זאת, אך על פיו לא נקט גריי בכל פעולה נגד פאראן, משום שבידי הנער נמצאה רשימה ובה 45 שמות, וגריי החליט לחקור את האנשים שברשימה כדי לשבור את ה[[לח"י]] בירושלים. גריי האמין כי מעצרו של פאראן ישבש את המאמץ לחשוף את אנשי הלח"י, והחליט לעכב את החקירה נגדו. כעבור זמן לא רב, כשגריי יצא לחופשה ב[[אנגליה]], התחדשה החקירה נגד פאראן. כאשר נודע לו כי עומדים להעמידו לדין באשמת [[רצח]], הוא גנב כלי רכב ונמלט ל[[סוריה]]. הבריטים שכנעו את פאראן לשוב לארץ והוא שב כעבור שבוע, מלווה בקצין ממשטרת המנדט. בשובו הושם במעצר ב[[מחנה אלנבי (ירושלים)|מחנה אלנבי]] בירושלים, ממנו נמלט ל[[עבר הירדן]]. הוא שב וחזר לארץ ישראל מרצונו, כאשר נודע לו כי אנשי לח"י עומדים לפעול נגד חבריו. פאראן הועמד לדין ב-[[1 באוקטובר]] 1947 בפני בית דין צבאי בריטי בירושלים, אך זוכה מחוסר הוכחות, מאחר שגופתו של רובוביץ' לא נמצאה ומאחר שחבריו של פאראן סירבו להעיד נגדו. לאחר הזיכוי הוברח פאראן מן הארץ: הוא נלקח הישר מאולם בית המשפט ל[[שדה התעופה לוד]], משם הוטס ל[[מצרים]] וממנה הפליג בספינה של [[הצי הבריטי]] לבריטניה.
 
פרשת הרצח והמשפט עוררו סערה ב[[היישוב|יישוב]]. אנשי הלח"י לא ויתרו על עריכת חשבון עם פאראן גם לאחר שעזב את הארץ. ב-[[4 במאי]] [[1948]] הכין איש הלח"י [[יעקב חרותי]] [[חבילת נפץ]], בהטמינו מטען נפץ בספר מחזותיו של [[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]], ושלח את החבילה מסניף דואר ב[[לונדון]] למענו של פאראן. אחיו של רוי פאראן, רקס פאראן, שהיה בן 24, פתח את החבילה<ref> (שהייתה ממוענת ל'''ר. פאראן'''</ref>) ונהרג מההתפוצצות.
 
===חייו האזרחיים===
בשובו לאנגליה פרש פאראן מן הצבא הבריטי. בתחילהתחילה לא מצא פאראן את מקומו בחיים האזרחיים. הוא עבד כפועל במחצבה ב[[סקוטלנד]], ולאחר מכן יצא לנסות את מזלו ב[[אפריקה]]. בשנת [[1948]] פרסם את ספר זיכרונותיו מן המלחמה "{{מונחון|הפגיון המכונף|סמל ה-SAS היה פגיון בעל כנפיים}}, הרפתקאות בשירות המיוחד" (Winged Dagger, Adventures on Special Service, סמל ה-SAS היה פגיון בעל כנפיים).
 
בשנת [[1950]] התמודד פאראן כמועמד מטעם [[המפלגה השמרנית הבריטית]] בבחירות ל[[הפרלמנט של בריטניה|פרלמנט]], אך הפסיד למועמד [[מפלגת הלייבור הבריטית]].
 
בשנת [[1951]] עקר פאראן ל[[קנדה]], בה חי עד סוף ימיו. פאראן התיישב ב[[פרובינציה|פרובינציית]] [[אלברטה]], הפך לחוואי ומגדל בקר והיה לאיש ציבור נודע. הוא היה ל[[עיתונאי]] ו[[מו"ל]] וחיבר כעשרה ספרים, בהם ספרים נוספים העוסקים בפעילותו במלחמת העולם השנייה. ב-1963 נבחר כחבר מועצת העיר [[קלגרי]] ובין השנים [[1971]] ל-[[1979]] היה חבר בית הנבחרים של הפרובינציה וב-1973 אף מונה לשר בממשלה. בשנת [[1980]] נתמנה לפרופסור אורח ב[[אוניברסיטת אלברטה]]. פאראן יסדייסד קרן למימון חילופי סטודנטים בין קנדה לצרפתל[[צרפת]]. על כך הוענק לו בשנת [[1994]] [[אות לגיון הכבוד]] הצרפתי, שהתווסף לאות [[צלב המלחמה]] שהוענק לו על ידי הצרפתים בשנת 1946.
 
באחרית ימיו חלה פאראן במחלת ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]] ואיבד את קולו, אך המשיך לדבר באמצעות התקן שהוכנס לגרונו.