|
==פיתוח וייצור==
סדרת הטנקים הכבדים [[KV-1]] הסוביטיים, שקדמו לטנקי IS, לא היו אהודים על השריונאים בשל ניידותם הנמוכה וכוח האש שלהם, שלא היה עדיף על זה של ה[[טנק בינוני|טנק הבינוני]] [[T-34]] הבינוני. ב-[[1942]] בעיה זו נפתרה חלקית על ידי הטנק KV-1S שהיה קטן, מהיר וקל יותר, אך עדיין יקר הרבה יותר לייצור מאשר ה -T-34, וללא עדיפות מבצעית משמעותית. כתוצאה מכך, סטלין כמעט ביטל את כל פיתוח הטנקים הכבדים בברית המועצות ב-[[1943]].
המספרים הגדולים של טנקי פנתר וטיגר שהטילו הגרמנים למערכה ב[[קרב קורסק]] (קיץ 1943) שינו את העדיפויות הסובייטיות, והם ייצרו במהרה את הKV-85 כ"ממלא פערים" תוך תחילת תכנונו של ה -KV-1 שיועד להיות עם שריון מתקדם ותותח ראשי רב עצמה. בשל דעיכת כוכבו הפוליטי של המרשל [[קלימנט וורושילוב]], שעל שמו נקראה סדרת טנקי ה -KV, נקרא הטנק החדש שפותח בשם "יוסיף סטלין".
אב הטיפוס IS-85 נתקבל לייצור כטנק הכבד '''IS-1''', אך נמשכו הדיונים באשר לתותח המתאים לו. שני תותחים מתאימים היו ה -A-19 בקוטר 122 מ"מ, שהיה תותח שדה במקורו, וה -BS-3 בקוטר 100 מ"מ. תותח 100 המ"מ, שהותקן מאוחר יותר ב[[SU-100|משחית הטנקים SU-100]] ובטנק [[T-55]], היה בעל כושר חדירת שריון טוב (185 מ"מ פלדה לעומת 160) אך היה חדיש ומצוי בצמצום. תותח ה -122 מ"מ ותחמושתו יכלו להיות מיוצרים בכמויות גדולות ובמבחני שדה הוכח כי ביכולתו לחדור את שריון הפנתר בחזית ומאחור. אב הטיפוס IS-122 החליף את ה -IS-85 ונכנס לייצור מאסיבי בציון '''IS-2'''. תותח 85 המ"מ נשמר עבור ה T-34/85 החדש ומעט ה IS-1 שנבנו עמו הוסבו עוד בבית החרושת לתצורת IS-2.
דגם היצור העיקרי IS-2 היה מעט קל ומהיר יותר מה -KV הכבד ביותר של 1942. הוא הצטיין בשריון חזית עבה ותכנון [[צריח (טנק)|צריח]] משופר עד למאוד. הודות לתכנון מעטה שריון מתקדם, נשא הסטלין שריון עבה יותר מאשר טנקי ה -KV אך עם זאת היה קל יותר, בעיקר בשל ריכוז השריון בחזית.
תותח 122 המ"מ הצטיין בחדירת שריון. האנרגיה הקינטית של פגזיו הייתה גבוהה פי 3.5 מזו של תותח ה 76.2 מ"מ שקדם לו, וגם כשלא הצליח לחדור את שריון האויב, פעמים רבות הוא הפיל את הצריח מהטנקים הגרמנים שניצבו מולו.
הפגזים הנפיצים הגדולים התגלו גם כיעילים נגד בונקרים[[בונקר]]ים, [[חיל רגלים|חי"ר]] ותותחיו[[תותח נ"ט|תותחי נ"ט]]. החסרון העיקרי של התותח היה שפגזיו היו גדולים מאוד ומורכבים משני חלקים (פגז והודף), שכן היה זה תותח שדה במקורו. לכן היה קשה להטעיןלטעון את התותח במרחב המצומצם של הצריח, הטנק יכל לשאת רק 28 פגזים וקצב הירי היה איטי מאוד, כשני פגזים לדקה.
טנקי IS-2 מוקדמים קלים לזיהוי בשל תובה קדמית עם "מדרגה" ומדף הנהג הקטן. לא היו להם נועלי תותח או מקלעים[[מקלע]]ים [[נ"מ|נגד מטוסים]].
הדגם המשופר שייוצרשיוצר ב-1944 הצטיין ביכולת טעינה מהירה יותר של התותח, D-25T עם [[סתרשף]] כפול ותובהו[[תובה]] קדמית ישרה ושטוחה. הוסףנוסף עםגם נועל תותח באחורי התובה ובמודליםובגרסאות מאוחריםמאוחרות גם מקלעי נ"מ.
בסוף שנת 1944 הטנק שופר לדגם [[IS-3]] עם שריון משופר וצריח יצוק בצורת חצי כדור, שאפיין את הטנקים הסוביטיים שלאחר מלחמת העולם השנייה. התובה הקדמית המחודדת הקנתה לו את הכינוי "שוּקה" ׁ(זאב ים) בפי צוותיו. השריון הקדמי עובה ל -200 מ"מ, לעומת 120 בדגם הקודם, אך למרות זאת הוא היה קל יותר ונמוך יותר ב-30 מ"מ. הדגם הוצגהוכנס לשרות מאוחר מדי מכדי להשתתף במלחמת העולם השנייה, אם כי יש מקורות הטוענים כי גדוד אחד שלהם לחם במנצב[[מנצ'וריה]] כנגד היפניםה[[יפן|יפנים]] ([[מבצע סערת אוגוסט]]).
ב-[[1952]] בוצע שדרוג נוסף לטנק שעמד להיות מכונה '''IS-10''', אך באקלים הפוליטי שלאחר מות [[סטלין]] ב-[[1953]], שונה שמו ל -T-10. באמצע שנות החמישים עברו הסטאליניםטנקי ה-IS-2 שנותרו שדרוג לרמת ל-'''IS-2M''' שכלל הוספת מיכלי דלק חיצוניים באחורי התובה ופלטות בזוקה.
== קישורים חיצוניים ==
| 