האישה ששרה – הבדלי גרסאות

הסרט מספר את סיפור המסע של אח ואחות אשר חיים ב[[קוויבק]] אחר עברה של אימם המהגרת ה[[ערבי]]ה לאחר מותה בהתאם ל[[צוואה|צוואתה]]. הקרנת הבכורה של הסרט היתההייתה ב[[פסטיבל הסרטים של ונציה|פסטיבל וונציה]] ב-[[17 בספטמבר]] [[2010]].

ז'אן החליט שלא לבצע את הבקשה של אימו מאחר שתמיד היתההייתה אישה נוקשה ומשונה, אך אחותו סימון החליטה לצאת לארץ מולדתה של אמה, שהיא מדינה [[מדינות ערב|ערבית]] [[המזרח התיכון|מזרח תיכונית]] (זהות המדינה לא נחשפת לאורך כל הסרט).

מסע החיפושים מוביל את סימון ב[[כפר]]ים ו[[עיר|ערים]] שונות כשהיא אוספת פיסות מידע אודות עברה של אימה ב[[שנות השבעים]]. במהלך המסע מתוודעת סימון לתרבות ולמנהגים של החברה המקומית הפרימיטיבית, האלימה, המפולגת והמסוכסכת. נודע לסימון כי אמה בצעירותה התאהבה ב[[פליט]] ו[[הריון|הרתה]] לו. בני משפחתה שנודע להם על הקשר של נוואל עם הפליט ניסו לרצוח אותה על רקע [[חילול כבוד המשפחה]] אך סבתה הצילה אותה וסייעה לה בתקופת ההריון. את התינוק מסרה הסבתא ל[[בית יתומים]] ושלחה את נוואל ללמוד באזור מרוחק כדי שתתנתק מעברה ותשקם את חייה. נוואל עזבה את מחוז מגוריה והחלה את לימודיה ב[[אוניברסיטה]]. בשלב מסוייםמסוים בחיפושים גילתה סימון כי במהלך [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] בין [[מוסלמים]] ל[[נוצרים]] שהתחוללה בראשית שנות השבעים במדינה התנקשה אימה שהיתהשהייתה אז סטודנטית בעלת תודעה פוליטית [[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאלנית]] במנהיג הנוצרים ובעקבות זאת נכלאה ל-15 שנה. לאחר שסימון גילתה מידע זה טילפנה נסערת לאחיה ז'אן וביקשה שיצטרף אליה למסע. ז'אן הגיע מקנדה בלווית לבל (מעסיקה לשעבר של נואל) והשלושה המשיכו במסע החיפושים. השלושה גילו כי נוואל עברה בכלא התעללויות [[אונס|ונאנסה]] באופן מתמשך על ידי חוקר בשם "אבו טארק". בשנים האחרונות לכליאתה כתוצאה ממעשי האונס החוזרים הרתה נוואל לאבו טארק וילדה בבית הכלא תאומים. היו אלה ז'אן וסימון.

לקראת סוף הסרט מגלים האחים כי אבו טארק היה בנה של נוואל אותה עינה ואנס מבלי שידע שהיא אימו לאחר שגוייסשגויס כילד יתום בן חמש לשורות המוסלמים במהלך מלחמת האזרחים. כך גילו ז'אן וסימון שאביהם הוא בעצם גם אחיהם.