שמעון בן יצחק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 4:
רבי שמעון הגדול היה מאחת המשפחות המיוחסות שבאשכנז, נכדו של רבי אבון הגדול, והיה תלמיד של רבי [[משולם בר קלונימוס]]. בספר [[אור זרוע]] מופיע כי רבי משולם הפנה אליו דין תורה, אך רבי שמעון לא רצה להכריע בו מפאת גילו הצעיר. ככל הנראה, היה עניו גדול. הן בפיוטיו הוא דן רבות במידת הענווה, וניתן לראות זאת גם מהעובדה, שלמרות שהיה מבוגר מרבינו גרשום, כאשר התמנה רבינו גרשום לרבה של מגנצה, לא הקפיד על כך, וביניהם שררה ידידות, עד כמה שניתן ללמוד מן המקורות. מעניין, כי מכל קדמוני אשכנז, נקשרו לו כתרים רבים, כצדיק, מלומד בנסים, קדוש וכדומה.
 
רבי שמעון הצטיין בתורת הנגלה וכן ב[[קבלה|תורת הסוד]]. צהר לידיעותיו בחכמה זו ניתן לראות ב[[פיוט]]יו. רבי שמעון היה ממניחי היסוד לפייטנות האשכנזית, ופיוטים רבים שלו הוכנסו ל[[סליחות]], ביניהםבהם פיוטים שהושפעו מהקבלה. כמו כן, פיוטים רבים נכנסו לתפילות [[הימים הנוראים]], וכן ל[[זמירות ופיוטים לשבת|זמירות שבת]].
מפיוטיו לימים הנוראים - "[[מלך עליון]]", וכן "'''ש'''מו '''מ'''פארים '''ע'''דת חבלו, '''ונ'''ערץ באראלי קדש הלולו" שבו חתם את שמו בכל שורה ושורה.
 
אחד מפיוטיו הוא פיוט ל[[שבת]] העוסק בארבע הגלויות וב[[גאולה]], בו הוא מבכּ‏ה גם את מצב העם באותן שנים: