הבדלים בין גרסאות בדף "אין עונשין אלא אם כן מזהירין"

אין תקציר עריכה
עיקרון זה מופיע רבות בדרשות חז"ל אודות איסורי תורה, כאשר הגמרא מביאה את הפסוק המורה על העונש: "עונש מצינו, אזהרה מנין?". כמו כן בעניין חלק ממצוות בני נח מביאה הגמרא הוכחה שהן הוזהרו עליהן, משום שנכתב לגביהן "ובגלל התועבות האלה השם מוריש אותם מפניך" והרי "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" אם כן מסיקים מכך שהן הוזהרו עליהן, למרות שזה לא מפורש בתורה.
 
כלל זה תקף עבור עבירות שעונשן הן [[מיתה בידי אדם]], או עונש [[מלקות (הלכה)|מלקות]], אבל עונשי כרת ומיתה בידי שמים, וכן חיובי ממון, אין נדרש שיופיע לגביהן אזהרה מלבד העונש.
 
הרמב"ם בספר המצוות מבהיר, ש"כל מה שנאמר בתורה שהעושה דבר פלוני יומת, או שהוא חייב כרת - ידענו בבירור שאותו הדבר מוזהרים עליו ושהוא בלא תעשה".
==התראה==
{{ערך מורחב|התראה (הלכה)|התראה}}
 
ב"פירוש ה[[פירושמשנה|משניות]] המשניות להרמבלה[[רמב"ם]]", מבואר, שדין ההתראה על פיו חייבים להתרות בעובר עבירה שהדבר אסור ונושא עונש, נובע אף הוא מיסוד הכלל, שאין עונשין אלא אם כן מזהירין.
 
בספר ב[[ספר החינוך]] מנמק את הכלל:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לא יספיק לנו הזכרת העונשה[[עונש]] במצוהב[[מצווה]] מבלי אזהרה. וזהו שיאמרו רבותינו ז"ל תמיד: "עונש שמענו אזהרה מנין", והענין הוא מפני שאם לא תבוא לנו בדבר מניעת האל, אלא שיאמר "עושה דבר פלוני יענש בכך", היה במשמע שיהיה רשות ביד כל הרוצה לקבל העונש ולא יחוש לצערו לעבור על המצוה ולא יבוא בזה כנגד חפץ השם יתברך ומצותו, ויחזור דבר המצוה כעין מקח וממכר, כלומר הרוצה לעשות דבר פלוני יתן כך וכך ויעשהו או יתן שכמו לסבול כך ויעשהו, ואין הכוונה על המצוות בכך, אלא שהאל לטובתנו מנענו בדברים והודיענו במקצתן העונש המגיע לנו מיד מלבד העברת רצונו שהיא קשה מן הכל. וזהו אמרם ז"ל בכל מקום לא ענש אלא אם כן הזהיר, כלומר לא יודיע האל העונש הבא עלינו על העברת המצוה אלא אם כן הודיענו תחילה שרצונו הוא שלא נעשה אותו הדבר שהעונש בא עליו.‬}}
 
פרשנותו של בעל החינוך היא, שהעונש אומרקובע רק את התוצאהתוצאת מהמעשההמעשה ככל שנוגעהנוגע לעושה המעשה, אך לא ביחס לאיסור עצמו, שלו יש חשיבות עצמאית כמעשה הנוגד את רצון השם, ולא רק בגלל העונש. מכיוון שכך לא ייתכן שהתורה תעניש על דבר שאסור ללא אזהרה המוקדמת האומרת שאז ייתכן לפרש כי מדובר למעשה בברירת מחדל העומדת בפני האדם והאומרת כי קיימת בפניו אפשרות הענישה הבאה בחשבון אם הוא רק מעוניין בכך, ועל כך קובעת אזהרת התורה הקובעת ומצווה את האדם לא לעשות את המעשה.
 
בתלמוד{{הערה|{{בבלי|סנהדריןנו|ב}} אנו מוצאים התייחסויות מנוגדות: כאשר התורה מתייחסת לאזהרות שמוטלות על בני נוח – [[גוי]]ים, אנו קובעים כי הדבר אסור כאשר אנו מוצאים בתורה את העונש מתוך הנחה ש"לא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר". ביהודי לעומת זאת, התלמוד תמיד מחפש את המקור האזהרה בתורה; "עונש שמענו, אזהרה מנין?"{{ראו משל {{בבלי|סנהדרין|נד|ב}}