אין עונשין אלא אם כן מזהירין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
פרשנותו של בעל החינוך היא, שהעונש קובע רק את תוצאת המעשה ככל הנוגע לעושה המעשה, אך לא ביחס לאיסור עצמו, שלו יש חשיבות עצמאית כמעשה הנוגד את רצון השם, ולא רק בגלל העונש. מכיוון שכך לא ייתכן שהתורה תעניש על דבר שאסור ללא אזהרה המוקדמת האומרת שאז ייתכן לפרש כי מדובר למעשה בברירת מחדל העומדת בפני האדם והאומרת כי קיימת בפניו אפשרות הענישה הבאה בחשבון אם הוא רק מעוניין בכך, ועל כך קובעת אזהרת התורה הקובעת ומצווה את האדם לא לעשות את המעשה.
ב[[תלמוד בבלי|תלמוד]]{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|נו|ב}}.}} אנו מוצאים התייחסויות מנוגדות: כאשר התורה מתייחסת לאזהרות שמוטלות על בני נוח – [[גוי]]ים, אנו קובעים כי הדבר אסור כאשר אנו מוצאים בתורה את העונש מתוך הנחה ש"לא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר". ביהודי לעומת זאת, התלמוד תמיד מחפש את המקור האזהרה בתורה; "עונש שמענו, אזהרה מנין?"{{הערה|ראו למשל {{בבלי|סנהדרין|נד|ב}}.}}.
מעניינת גישתו של ה[[רמב"ם]]{{הערה|פירוש המשניות ל[[מסכת מכות]].}} האומרת כי גם חיוב ה"התראה" הקובע כי עונש בבית דין לא יוטל אלא אם כן התבצעה התראה מפי ה[[עדות (הלכה)|עדים]] לעובר ה[[עבירה]], היא כחלק מדין זה, ולפי הרמב"ם נמצא שה"התראה" היא המשך ישיר של אזהרת התורה, בשלב בו היא נאמרת באופן ישיר.
| |||