סטיבן רנסימן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
מסופר שהוא קרא [[לטינית]] ו[[יוונית עתיקה]] מגיל חמש. במהלך חייו הארוכים שלט במספר גדול מאוד של שפות, כך כשלמשל כתב על המזרח התיכון, הוא לא הסתמך רק על תעודות בלטינית, ביוונית ושפות אירופיות, כי אם גם נעזר במקורות ב[[ערבית]], [[טורקית]], [[פרסית]], [[עברית]], [[סורית]], [[ארמנית]] ו[[גרוזינית]]. הוא למד ב[[איטון קולג']], שם למד איתו חברו הקרוב של [[ג'ורג' אורוול]]. בשהותם שם, שניהם למדו צרפתית אצל [[אלדוס האקסלי]].
 
ב-1921 החל ללמוד היסטוריה בטריניטי קולג' שב[[אוניברסיטת קיימברידג']] אצל ג. ב. ברי (J. B. Bury) ונהפך להיות, כפי שרוניקמן סיפר לימים, "תלמידו הראשון והיחידי." בתחילה ברי המתבודד ניסה להיפטר ממנו, כשרוניקמן ציין בפניו שהוא קורא רוסית, ברי נתן לו לערוך ברי ערימת מאמרים בבולגרית וכך נוצר הקשר ביניהם נוצר. בזכות עבודתו על [[האימפריה הביזנטית]] התמנה לחבר סגל בטריניטי ב-1927.
 
אחרי שקיבל ירושה גדולה מסבו, רוניקמן התפטר רוניקמן מהקולג' ב-1938 והחל לנדוד בעולם. בשנים 1945-1942 כיהן כפרופסור לאמנות והיסטוריה ביזנטית באוניברסיטת איסטנבול, טורקיה, שם החל את מחקריו על [[מסעי הצלב]] שהוביל לעבודתו הידועה ביותר, History of the Crusades, (שלושה כרכים ראו אור בשנים 1951, 1952 ו-1954). רוב עבודתו ההיסטורית של רוניקמן עסקה בביזנטיון ובשכניה הימי ביניימים בין סיציליה לסוריה; יוצאתיוצא מן הכלל הייתההיה ספרו The White Rajahs, שהתפרסמהשהתפרסם ב-1960, שמגוללתומגולל את סיפורה של סראוואק (Sarawak), מדינה עצמאית שנוסדה על חופה הצפוני של [[ברוניי]] ב-1841 בידי האנגלי ג'יימס ברוק, בה שלטה משפחתו של ברוק למעלה ממאה שנה.
 
בחייו האישיים, רוניקמן היה אנגלי שמרן ומשונה, שנודע, בין השאר, בהיותו אנין טעם, מספר סיפורים, וחובב נלהב של [[תורת הנסתר]]. לדברי אנדרו רובינסון, מורה להיסטוריה באיטון, "הוא ניגן דואט בפסנתר עם הקיסר האחרון של סין, קרא ב[[טארוט]] עבור [[פואד הראשון]], ניצל בנס מהפצצת הגרמנים במלון פרה (Pera Palace Hotel) באיסטנבול וזכה פעמיים בפרס הגדול במכונות מזל בלאס וגאס."