צ'ארלס ברני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישור פנימי
שורה 12:
ביולי 1772 חזר ברני ליבשת [[אירופה]] להמשיך במחקרו ואז, לאחר שובו ללונדון, הוציא לאור את מסקנות מסעותיו תחת הכותרת "מצבה הנוכחי של המוזיקה בגרמניה, ארצות השפלה והרפובליקה של הולנד" (1773). ב-1773 נבחר כעמית באגודה המלכותית.{{הערה|קרי ס. גרנט, שם}}
 
בשנת [[1776]] הופיע הכרך הראשון (במתכונת קוורטו) של המיזם רב השנים, "היסטוריה של המוזיקה". ב-1782 הוציא ברני את הכרך השני וב-1789 את השלישי והרביעי. על אף ביקורת מצד [[יוהאן ניקולאוס פורקל|פורקל]] ב[[גרמניה]] והישועי ה[[ספרד|ספרדי]] לשעבר, רקואנו, שתקף בספרו ''Saggj sul Ristabilimento dell' Arte Armonica de' Greci e Romani Canton'' (פארמה, 1798) את דברי ברני על המוזיקה של [[יוון העתיקה]] וכינה אותו ''lo scompigliato Burney'', "היסטוריה של המוזיקה" זכה בסך הכל לקבלת פנים חיובית. מסעו הראשון של ברני תורגם ל[[גרמנית]] בידי אבלינג ויצא בדפוס ב[[המבורג]] בשנת 1772 והמסע השני תורגם בידי בודה ויצא, גם הוא בהמבורג, ב-1773. תרגום [[הולנד|הולנדי]] של מסעו השני, הצירוף הערות של י. ו. לוסטיג, נגן [[עוגב]] ב[[חרונינגן]], יצא שם ב-1786. "עבודת מחקר על המוזיקה של הקדמונים", בכרך הראשון של ה"היסטוריה" של ברני, תורגמה לגרמנית בידי יוהאן יואכים אשנבורג ויצאה בדפםוס ב[[לייפציג]] ב-1781. ברני נעזר בעבודתו במידה רבה בשני הכרכים הראשונים של "סטוריה דלה מוזיקה", מחקרו הלמדני עד מאוד של האב [[ג'ובאני בטיסטה מרטיני]] ([[בולוניה]], 1757-1770).
 
בשנת 1774 כתב ברני "תוכנית לבית-ספר למוזיקה". בשנת 1796 פרסם את "זכרונותיו ומכתביו של [[פייטרו מטסטאזיו|מטסטאזיו]]".