נתז – הבדלי גרסאות

נתז שנוצר כתוצאה מ[[ירי]] מורכב בדרך כלל מה[[חומר]] שממנו עשוי העצם שבו פגע הקליע או הפגז. במקרים מסויימים עשוי הנתז להיווצר מחלקי הקליע עצמו שהתפרק לאחר שפגע במטרה קשיחה ושחלקיו שינו את כיוון תנועתם. על פי [[חוק שימור האנרגיה]], סך [[אנרגיה קינטית|האנרגיה הקינטית]] של כל הנתזים שנוצרו כתוצאה מירי אחד יהיה נמוך מהאנרגיה שהיתה בקליע טרם פגיעתו. הפרש האנרגיה הקינטית הוא ה[[חום]] שנוצר בעת הפגיעה. צורתם וגודלם של הנתזים משתנה בהתאם למשתנים רבים ובהם [[זווית]] הפגיעה, [[מהירות]] הפגיעה, החומר ממנו עשוי הנתז, [[טמפרטורה]] ועוד. לעיתים לנתז צורה פחוסה שמשפיעה על המסלול ה[[בליסטיקה|בליסטי]] של הנתז.

 

* החומר ממנו עשויה המטרה. הסיכויים להתזה גדלים בעת פגיעה במשטחים קשיחים ושטוחים כגון קירות, בטון ופלדה אמנם כל משטח עשוי להיות פוטנציאלי לכך. לעומת זאת חומרים אלסטיים סופגים את האנרגיה ועוצרים את הקליע לאחר שחדר לתוכם. פגיעת קליע ב[[נוזל]] תביא לבליעה מהירה של האנרגיה עם הסתברות נמוכה לנתזים שיוכלו ליווצר רק מהחומר של הקליע עצמו.

* כמות האנרגיה שבקליע שהיא מכפלת המהירות במסה של הגוף הפוגע. ככל שהאנרגיה גבוהה יותר כך ההסתברות לפרוק או תלישה של חלקים מהחומר תגדל.