התקף ניתוק – הבדלי גרסאות

התקפי ניתוק הם התקפים אפילפטיים כלליים קצרים (בדרך כלל פחות מ- 20 שניות) שמתחילים ומסתיימים בפתאומיות. יש להם שני מרכיבים מרכזיים: 1. מבחינה קלינית, הפרעה במצב ההכרה (ניתוק) ו- 2. ב- [[EEG]] רואים התפרקויות זיז-גל איטיות<ref>Commission of Classification and Terminology of the International League Against Epilepsy. Proposal for revised clinical and electroencephalographic classification of epileptic seizures. Epilepsia 1981;22:489-501.</ref><ref>Panayiotopoulos CP. Typical absence seizures and related epileptic syndromes: assessment of current state and directions for future research. Epilepsia 2008;49(12):2131-9.</ref><ref> Panayiotopoulos CP. A clinical guide to epileptic syndromes and their treatment (Revised 2nd edition). London: Springer, 2010.</ref>. נוהגים לחלק התקפי ניתוק בצורה רחבה להתקפי ניתוק טיפוסיים שאינם טיפוסיים. התקפי ניתוק טיפוסיים מתרחשים, בדרך כלל בהקשר של [[אפילפסיה כללית אידיופתית]] (שלא ידוע מקורה) וה- [[EEG ]] מראה התפרקויות זיז-גל כלליות מהירות בתדר 2.5 הרץ. המילה "טיפוסי" היא יותר כדי להבחין אותם מניתוקים שאינם טיפוסיים ולא כדי להגדיר אותם כ"קלאסיים" או מאפיינים של סינדרום מיוחד.

א. התקפי ניתוק שאינם טיפוסיים מתרחשים רק בהקשר של סוגי אפילפסיה סימפטומטית או קריפטוגנית חמורה של ילדים עם [[לקות למידה|לקויות למידה]] שסובלים גם מהתקפים תדירים של סוגי אפילפסיה אחרים כמו א-טונית, טוני ו[[מיוקלונוס|מיוקלונית]]. ב. ההתחלה והסיום אינם כל כך פתאומיים וההבדל בטונוסב[[טונוס]] הוא בולט יותר. ג. ה- EEG הוא איטי, פחות מ 2.5 הרץ בזיזים וגלים איטיים.

הביטוי הקליני של התקפי ניתוק משתנים בצורה משמעותית בין חולים שונים<ref>Commission of Classification and Terminology of the International League Against Epilepsy. Proposal for revised clinical and electroencephalographic classification of epileptic seizures. Epilepsia 1981;22:489-501.</ref><ref>Panayiotopoulos CP. Typical absence seizures and related epileptic syndromes: assessment of current state and directions for future research. Epilepsia 2008;49(12):2131-9.</ref><ref> Panayiotopoulos CP. A clinical guide to epileptic syndromes and their treatment (Revised 2nd edition). London: Springer, 2010.</ref>. הפרעה להכרה הוא היסוד האיקטלי (פרכוסי) ויכול להיות הסימפטום הקליני היחיד, אך הוא משולב, בדרך כלל בביטויים אחרים. המאפיין המזהה של התקפי ניתוק הוא תחילתבתחילה הפרעה קצרה ופתאומית להכרה, הפסקת הפעילות אותה עושים, מבט בוהה ואפשרי גם גלגול איטי של העיניים כלפי מעלה. אם החולה מדבר הדיבור יהיה איטי או יופסק, אם הוא הולך הוא יעמוד כמשותק1כמשותק. אם הוא אוכל המזון לא יגיע לפיו. בדרך כלל החולה לא יגיב כאשר ידברו אליו. אצל אחדים ההתקף ייפסק כשידברו אליהם. ההתקף נמשך בין כמה שניות לחצי דקה ונעלם במהירות בה התחיל.

# ניתוק עם אוטומטיזמים. תנועות מכוונות או חצי מכוונות המתרחשות בעת התקף ניתוק הן שכיחות ויכולות להיות בטווח שבין ליקוק שפתיים ובליעה ועד מישוש בגדים והליכה חסרת מטרה. אם מדברים אל החולה הוא יכול לנהום לכיוון הקול המדבר ואם נוגעםנוגעים בו הוא ישפשף את מקום הנגיעה. אוטומטיזמים הם משוכללים למדי ויכולים להיות מורכבים מהתנועות המתוארות לעיל או יכולות להיות כל כך פשוטות עד שלא יבחינו בהן במבט שטחי.

ניתן לגרום ניתוקים טיפוסיים בקלות על ידי נישום יתר אצל יותר מ- 90% מן החולים. זהו מבחן אמין לאבחון התקפי ניתוק: מבקשים אדם שחושדים שהוא סובל מהתקפי ניתוק לנשום במהירות. כשסופרים את הנשימות שלו או שלה. ניתן, גם, לזרז את ההתקף על ידי גירוי של אור מקוטע. מיוקלונוס של העפעף הוא ,תוספת קלינית שכיחה.

== תסמונות של סוגי אפילפסיה אידיופתית כללית עם התקפי ניתוק ==

אלה כוללות: [[אפילפסיה של ניתוקים בילדות]], [[אפילפסיה מיוקלונית של גיל הנעורים]], אפילפסיה עם ניתוקים מיוקלוניים. יש כאלה שסבורים שגם תסמונות אחרות כמו תסמונת ז'וווןוֹוווֹן (Jeavons syndrome – מיוקלונוס של העפעף עם ניתוקים) ו[[אפילפסיהואפילפסיה כללית אידיופתית]] עם ניתוקי פנטום (מדומיינים) הן גורמים המזרזים התקפי ניתוק.

הטיפול העיקרי בהתקפי ניתוק הוא באתוסוקסימיד (זרונטין) וסודיום ולפוראט (דפלפט) שיעיל בשליטה בניתוקים בכ- 75% מן החולים. מונותרפיה ב[[למוטריג'ין]] היא פחות יעילה כשרק 50% מן החולים מתאזנים ואין להם יותר התקפים.

במחקר שפורסם במרץ 2010 ב- Journal of Medicine של פקיסטן נמצא שאותוסוקסימידהיהשאותוסוקסימיד היה הטיפול היעיל ביותר לאפילפסיה של ניתוקים בילדות. קבוצת המחקר שהקיפה 453 ילדים שאובחנו זה לא מכבר מיולי 2004 עד אוקטובר 2007. נתנו לילדים, באופן אקראי אתוסוקסימיד, [[חומצה ולפרואית]] או למוטריג'ין. הגדילו, תוך הוספה, את מנות התרופה עד שהילד היה חופשי ההתקפיםמהתקפים. אחרי 16 שבועות של טיפול מצאו החוקרים שאתוסוקסימיד וחומצה ולפרואית היו יעילות יותר מלמוטריג'ין בשליטה על ההתקפים. הם גם קבעו שלאתוסוקסימיד היו פחות תופעות לוואי בצורה משמעותית <ref>ScienceDaily http://www.sciencedaily.com/releases/2010/03/100312164655.htm</ref>.

הטיפול באפילפסיה אידיופתית כללית הוא תובעני משום שרבות מהתרופות מה[[נוגדתרופות פרכוסיםאנטי-אפילפטיות|האנטיתרופות האנטי-אפילפטיות]] הן או בלתי יעילות או מחריפות ניתוקים וקפיצות [[מיוקלונוס|מיוקלוניות]]. אין להשתמש בתרופה אנטי -אפילפטית, לא רק כאשר היא מחריפה התקפים אלא גם כאשר היא לא יעילה בשליטה בהתקפים בהם היא אמורה לטפל. זה עלול ליצור תופעות לוואי שליליות לא נחוצות ולשלול מהחולה את האפקט הרפואי שניתן לספקו על ידי תרופה אחרת. [[קארבאמזפין]] (טגרטול) וויגבטרין - vigabatrin (סברילן) הן תרופות שאין לתת אותן במקרים של התקפי ניתוק ללא קשר עם חומרת ההתקפים. דבר זה מבוסס על הוכחות קליניות וניסיוניות <ref> Panayiotopoulos CP. A clinical guide to epileptic syndromes and their treatment (Revised 2nd edition). London: Springer, 2010.</ref>.