הבדלים בין גרסאות בדף "שלמה נקדימון"

מ
תקלדה, הגהה
מ (תקלדה, הגהה)
נולד ב[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] בשנת [[1936]]. אביו, יצחק אשר קאמינקר, היה [[חלוציות|חלוץ]] ש[[עלייה לארץ ישראל|עלה ארצה]] מ[[גליציה המזרחית]]. ב[[ארץ ישראל]] נמנה עם מייסדי [[פועלי אגודת ישראל]] ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול ב[[פתח תקוה]].
 
את דרכו העיתונאיםהעיתונאית החל בעיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]]", ולאחר מכן עבר ל"[[ידיעות אחרונות]]". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל.
 
בימי "[[פרשת לבון]]" חדר נקדימון בהיחבא (בהסתתרו בתא מיזוג האוויר) לבית ארלוזורוב ב[[תל אביב]], שבו נערכה ב-[[4 בפברואר]] [[1961]] ישיבת מרכז [[מפא"י]] שבה הודח [[פנחס לבון]] מתפקידו כ[[מזכ"ל ההסתדרות]], ומסר דיווח אותנטי של עד ראייה להתרחשות זאת שהייתה סגורה לתקשורת. הוא [[משפט (העמדה לדין)|הועמד לדין]] על "חדירה לאולם סגור", אך יצא זכאי בדין מאחר שבית המשפט מצא כי "[[אין להשיב על ההאשמה]]".
בשנים [[1978]]–[[1980]], בתקופת ה[[משא ומתן]] על [[הסכם השלום עם מצרים]], שימש נקדימון כ[[יועץ תקשורת]] ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]].
 
בשנת [[1983]], ולאחר מכן בשנת [[1984]], הרחיק נקדימון עד ל[[הונג קונג]] כדי לראיין את [[אברהם תהומי]], שהיה סגן מפקד סניף "[[ההגנה]]" ב[[ירושלים]] ולאחר מכן ייסד את ה[[אצ"ל]], והיה מעורב ב[[רצח|חיסול]]ו של המנהיג החרדי [[יעקב ישראל דה האן]] בשנת [[1924]]. תהומי חי באחרית ימיו ב[[הונג קונג]]. בראיונות לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי [[יצחק בן צבי]], יושב ראש הוועד הלאומי, [[יוסף הכט]] המפקד הארצי של ההגנה ו[[זכריה אוריאלי]], מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.
 
על ספרו "תמוז בלהבות" זכה נקדימון ב[[פרס סוקולוב]] לתקשורת הכתובה לשנת [[1993]]. בשנת [[1995]] קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם [[מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים]] על מחקרו "חור שחור – ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981–1991". בשנת [[2008]] ([[ה'תשס"ח]]), ב[[יום העצמאות]] ה-60 של [[מדינת ישראל]] הוענק לנקדימון פרס [[יקיר העיר תל אביב]] על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות".<ref>[http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/documents/1257149.pdf יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמוד 15]</ref>
 
==ספריו על תולדות היישוב==
*'''[[ישראל דה האן|דה האן]] – הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל''' (נכתב ביחד עם [[שאול מייזליש]]),. הוצאת מודן, 1985.
*'''הבנק – יצירתו של [[בנימין זאב הרצל]] סיפורו של [[אוצר התיישבות היהודים]]'''. הוצאת מלוא, 2003.