פרנץ ברנטנו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ZéroBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: ca:Franz Brentano
Nevuer (שיחה | תרומות)
מ ←‏הגותו ומחקריו: תיקון קישור
שורה 22:
ברנטנו נחשב מרצה מחונן וכריזמטי ורבים מתלמידיו הפכו לחוקרים ומרצים מפורסמים ברחבי אירופה, ביניהם גם [[זיגמונד פרויד]], אבי ה[[פסיכואנליזה]].
 
בניגוד ל[[וילהלם וונדט]], בן תקופתו, ממציא ה[[סטרוקטורליזם#סטרוקטורליזם בפסיכולוגיה(פסיכולוגיה)|סטרוקטורליזם]] (גישה בסיסית בפסיכולוגיה הטוענת כי חקירת ההכרה צריכה להתבצע תוך פירוק החוויה ההכרתית למרכיביה), טען ברנטנו כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות, על כך הוא נחשב מחלוצי ה[[פנומנולוגיה]] בפסיכולוגיה. למשל, על פי ברנטנו, החוויה הפסיכולוגית היא תמיד אחידה, גם כאשר אנו רואים נוף מסוים ובה בעת מאזינים לשריקת הרוח ומריחים את ניחוח העלים היבשים אנו חווים את החוויה, כחוויה אחידה אחת. בכך נבדלת החוויה ההכרתית מהחוויה הפיזיולוגית. ברנטנו עסק גם ב[[מודעות]] ותפישת ה[[זמן]] של האדם וכן במושג ה"התכוונות".
 
מבחינת תפיסת הפילוסופיה ניתן לזהות אצל ברנטנו השפעה חזקה של [[אמפיריציזם]] על שני פניו: [[אמפיריציזם בריטי]] ופילוסופיה [[אריסטו|אריסטוטלית]]. את תפיסת הפילוסופיה שלו הוא ניסח בעבודת הפוסטדוקטורט (Die 25 Habilitationsthesen). בתזה מספר 4 ברנטנו טוען: "שיטתה האמיתית של הפילוסופיה איננה אלא שיטת מדעי הטבע". משמעות התזה היא שפילוסופיה מתחילה מניתוח הניסיון הנתון