פרוזודיה – הבדלי גרסאות

הדיבור שלנו איננו רצף אחיד כלל וכלל- הוא משתנה ללא הרף בעוצמתו, במהירותו, [[תדר|בתדר]] שלו וביתר תכונותיו האקוסטיות. השינויים האקוסטיים היוצרים את הפרוזודיה מתרחשים ברמה של יחידות הדיבור '''הסופרה- סגמנטליות''', כלומר- אלה שנמצאות מעבר לרמת [[פונמה|הפונמה]] הבודדת: [[הברה|ההברה]], ה[[המילהמילה (בלשנות)|מילה]] והמבע (לגבי התכונות האקוסטיות של הפונמות ראו [[פונטיקה]]). השינויים הללו במאפיינים האקוסטיים הסופרה- סגמנטליים של הדיבור הם- הם הפרוזודיה.

יש להבדיל בין אינטונציה ל[[טון (בלשנות)|טון]] ב'''שפה טונאלית''' (למשל, [[שפות סיניות]] או [[שפות בנטו]]). טון הוא שינוי בגובה הקול במהלך ההגייה של [[מילה (בלשנות)|מילה]] בודדת היוצר שינוי משמעות ברמה הלקסיקלית, כלומר- ייתכנו שתי מילים בעלות משמעויות שונות, הנבדלות זו מזו אך ורק מבחינת הטון. בניגוד לטון, האינטונציה היא שינוי בגובה הקול לאורך קטעי שיח גדולים יותר והיא בעלת משמעות פרגמטית- רגשית.

הדגשה היא הבלטה של [[מילה (בלשנות)|מילה]] אחת לעומת יתר המילים במבע. ההדגשה מתבצעת לרוב על ידי הגברת עוצמת [[קול|הקול]], הגבהת [[תדר|התדר]] הבסיסי של הקול, האטת קצב ההגייה ושימוש בהגייה מוקפדת וברורה יותר. באמצעות ההדגשה, הדובר מסמן את מוקד המבע, כלומר- מבליט את המידע החשוב ביותר שברצונו למסור. ניקח לדוגמה את המבע "דני שבר את הרגל". על ידי הצבת הדגש על המילה האחרונה במבע- "דני שבר את '''הרגל'''", הדובר מבקש למסור [[רגל|שרגלו]] של דני היא זו שנשברה, ולא אף [[איבר]] אחר [[גוף|בגופו]].

[[הטעמה]] היא הבלטה של [[הברה]] אחת לעומת יתר ההברות [[מילה (בלשנות)|במילה]]. הבלטה זו מושגת על ידי שינויים [[אקוסטיקה|אקוסטיים]] כמו הגברת עוצמת [[קול|הקול]], הגבהת [[תדר|התדר]] הבסיסי ועוד. הטעמה של אחת ההברות קיימת בכל מילה [[שפה|בשפה]] והיא חלק בלתי נפרד מהמימוש האקוסטי של אותה מילה. במקרים רבים, הזזת מיקום ה'''טעם''' ימנע מהמאזין לזהות את המילה הנאמרת, או לחלופין, ייצור שינוי במשמעות. בשפות רבות קיימים זוגות של מילים בעלות משמעויות שונות, שהן זהות לחלוטין מבחינה אקוסטית, פרט למיקומו של הטעם; למשל- '''בו'''קר (תחילת היום) ובו'''קר''' (רועה בקר). זוגות כאלה נקראים [[זוג מינימלי|זוגות מינימליים]] וקיומם מעיד על מעמדו של הטעם כ'''תכונה מבחינה''' (בדומה ל[[טון (בלשנות)|טון]] שהוזכר לעיל). על סמך אלה ניתן לומר שמהותה של ההטעמה '''לקסיקלית''' יותר מאשר פרגמטית, ובמובן זה היא שונה מיתר מרכיבי הפרוזודיה. היא נכללת תחת כותרת זו מעצם היותה תכונה אקוסטית סופרה- סגמנטלית. למידע נוסף ראו- [[הטעמה]].

[[ינקות|תינוקות]] צוברים ידע לגבי הדפוסים הפרוזודיים של [[שפה|השפה]] בשלבים מוקדמים בחייהם, ונראה שהידע הזה מסייע להם [[רכישת שפה|בתהליך רכישת השפה]]. ישנן עדויות רבות שתינוקות נשענים על הידע שלהם בתחום הפרוזודיה כדי להשיג התקדמות בתחומים אחרים של השפה, [[אסטרטגיה]] המכונה '''"prosodic- bootstraping"'''. אחת הבעיות המרכזיות עמן צריך להתמודד התינוק רוכש השפה, היא כיצד לחלק את שטף [[דיבור|הדיבור]] שהוא קולט ליחידות המרכיבות אותו. עבורו (כמו גם עבור מבוגר המאזין לשפה לא מוכרת), הדיבור הוא רצף מתמשך של צלילים חסרי פשר. כיצד, למשל, יוכל להתחיל לפענח את משמעויותיהן של [[מילה (בלשנות)|מילים]], אם אינו מסוגל לזהות את גבולותיה של מילה אחת בתוך שטף הדיבור? [[ניסוי|ניסויים]] שבדקו תינוקות רוכשי [[אנגלית]] בני 9 [[חודש|חודשים]] הראו שכבר בגיל זה הם מסוגלים לזהות את דפוס [[הטעמה|ההטעמה]] האופייני לשפה המדוברת בסביבתם. תינוקות אלה הקשיבו זמן רב יותר למילים עם דפוס הטעמה מלעלי, המופיע ברובן המוחלט של המילים באנגלית (למשל- '''bu'''nny), לעומת זמן ההקשבה שהקדישו למילים עם ההטעמה המלרעית הנדירה (למשל- gi'''raffe'''). על סמך ממצאים אלה, הוצע שתינוקות משתמשים בידע שלהם לגבי דפוס ההטעמה הנפוץ בשפה כדי לסמן את גבולותיהן של המילים.<ref>Jusczyk, P. E., Cutler, A. & Redanz, N. J. (1993) Infants' preference for the predominant stress patterns of English words. ''Child Development 64, 675-687''</ref> לדוגמה, תינוקות רוכשי אנגלית יכולים להניח במידה רבה של ביטחון שהברה מוטעמת היא חלקה הראשון של מילה לא מוכרת, ולא סופה של מילה. באופן דומה, תינוקות יכולים להשתמש בפרוזודיה כדי לזהות את גבולותיהן של יחידות גדולות יותר של הדיבור, כמו פסוקיות ומבעים.