מרכוס ריינר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ זוטות
שורה 1:
{{מדען
{{אין תמונה|גבר}}
|שם=מרכוס רַיינֶר
'''מרכוס רַיינֶר''' (Reiner;{{כ}} [[5 בינואר]] [[1886]] – [[25 באפריל]] [[1976]]), ממניחי היסודות לחקר ה[[ראולוגיה]] וחתן [[פרס ישראל]] ל[[מדעים מדויקים]].
|שם בשפת המקור=
|שנת לידה=[[1886]]
|שנת פטירה=[[1976]]
|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=ללא}}
|כיתוב=
|תרומות עיקריות=ממניחי היסודות לחקר ה[[ראולוגיה]]
|ארצות מגורים=[[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], [[רומניה]], [[ישראל]]
|ענף מדעי=[[ראולוגיה]]
|פרסים והנצחה=חתן [[פרס ישראל]] ל[[מדעים מדויקים]]
|הערות=
}}
'''מרכוס רַיינֶר''' (Reiner;{{כ}} [[5 בינואר]] [[1886]] – [[25 באפריל]] [[1976]]), הוא ממניחי היסודות לחקר ה[[ראולוגיה]] וחתן [[פרס ישראל]] ל[[מדעים מדויקים]].
 
==ביוגרפיה==
ריינר נולד ב[[צ'רנוביץ]] בירת [[בוקובינה]], [[שב{{ה|האימפריה האוסטרו-הונגרית]]}} בשנת [[1886]].
משנת [[1903]] ועד [[1909]] למד [[הנדסה אזרחית]] ב{{ה|אקדמיה הטכנולוגית של וינה}} (Technische Universität Wien), וקיבל תואר [[דוקטור]]. לאחר מכן עבד כ[[מהנדס]] [[רכבת|רכבות]] עבור ממשלת אוסטריה, ולאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] עבור ממשלת [[רומניה]].
 
במקביל פעל ב{{ה|תנועה הציונית}}: היה חבר בוועד הפועל של [[ההסתדרות הציונית]] בבוקובינה, ציר ב{{ה|קונגרס הציוני}} ה-12 ([[קרלסבד]], 1921) והיה מייסד [[קרן היסוד]] בבוקובינה. פרסם מאמרים בנושאים ציוניים בירחון היהודי-גרמני ''[[Der Jude]]'' ("דער יודע", 'היהודי') בעריכת [[מרטין בובר]] ובעיתונות היומית בגרמנית.
 
בשנת [[1922]] [[העלייה השלישית|עלה]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]], והיה ממייסדי [[קיבוץ]] [[חפציבה]] שבגבול [[עמק יזרעאל]] ו[[עמק בית שאן]]. כמו כן היה חבר הוועד של "[[סולל בונה]]", חבר ב"[[ברית שלום]]" וב"איחוד". ב[[מאורעות תרפ"ט]] ([[1929]]) שירת כשוטר מיוחד.
בארץ ישראל עבד בשנים [[1923]]–[[1947]] כמהנדס במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת [[המנדט הבריטי|המנדט]]. מ-[[1947]] עד [[1949]] עבד כ[[יועץ מדעי]] של [[מכון התקנים הישראלי|בסיס מכון התקנים הארצישראלי]]. לאחר [[קום המדינה]], ב-[[1949]], היה ריינר ל[[פרופסור]] ב{{ה|טכניון}}. במהלך חייו, פרסם ריינר כ-100 [[מאמר מדעי|מאמרים מדעיים]].
ב[[מאורעות תרפ"ט]] ([[1929]]) שירת כשוטר מיוחד.
 
בשנת [[1923]] נישא למרגלית לבית אוברניק, וממנה נולדו לו בן ובת. בשנת‏ [[1929]] נישא בשנית, לרבקה לבית שנפלד, ולזוג נולדו שתי בנות. בנו הוא ה[[כלכלן]] וה[[פובליציסט]] [[אפרים ריינר]].
בארץ עבד בשנים [[1923]]–[[1947]] כמהנדס במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט. מ-[[1947]] עד [[1949]] עבד כ[[יועץ מדעי]] של [[מכון התקנים הישראלי|בסיס מכון התקנים הארצישראלי]].
לאחר [[קום המדינה]], ב-[[1949]], היה ריינר ל[[פרופסור]] ב{{ה|טכניון}}.
 
פרסם כ-100 [[מאמר מדעי|מאמרים מדעיים]].
 
בשנת [[1923]] נישא למרגלית לבית אוברניק, וממנה נולדו לו בן ובת. בשנת‏ [[1929]] נישא בשנית, לרבקה לבית שנפלד, ולזוג נולדו שתי בנות.
 
בנו הוא ה[[כלכלן]] וה[[פובליציסט]] [[אפרים ריינר]].
 
==מחקר==