דניאל בל – הבדלי גרסאות

'''דניאל בֵּל''' (ב[[אנגלית]]: '''Daniel Bell'''; {{כ}}[[10 במאי]] [[1919]] – [[25 בינואר]] [[2011]]) היה [[סוציולוג]] [[אמריקאי]] ממוצא [[יהדות ארצות הברית|יהודי]], אחד הבולטים בחקר ה[[חברה]] הפוסט-תעשייתית, ובחקר [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]] [[פוליטיקה|פוליטיות]]. ב[[שנות הארבעים]] של [[המאה ה-20|המאה העשרים]] נחשב בל לאחד מחברי קבוצת [[האינטלקטואלים של ניו יורק]], ה[[מרקסיזם|מרקסיסטים]] אך אנטי קומוניסטים, יחד עם בוגרים נוספים של [[הסיטי קולג' של ניו יורק]], כמו [[נורמן פודהורץ]], [[אירווינג קריסטול]], [[נתן גלייזר]], [[קלמנט גרינברג]], [[סידני הוק]], [[אירווינג האו]], [[סימור מרטין ליפסט]] ועוד, רובם ככולם יהודים שהוריהם היגרו ממזרח אירופה. במהלך [[שנות הששים]] הפכו רובם, בהם בל עצמו, בהדרגה, לאנשי ימין-מרכז ובהמשך לראשי הזרם ה[[ניאוקון|ניאו נאו-קונסרבטיבי]].

בל נולד בברוקלין, ניו יורק לבנימין בולוצקי ואנה קפלן, יהודים [[יהדות פולין|יוצאי פולין]]. אביו נפטר בהיותו בן פחות משנה, ואמו גידלה אותו תחילה במעון יום ליתומים ולאחר מכן אצל קרובי משפחה. בן 13 הוא היה כשהיא שינתה את שם משפחתם מ"בולוצקי" ל"בל" ואז הוא גם הצטרף לראשונה ל"[[ליגה הסוציאליסטית לצעירים]]" ובהמשך היה לכתב ואחר כך גם עורך בטאונה "[[המנהיג]]". הוא למד בקולג' העירוני של ניו יורק, וסיים את לימודיו שם ב-1939, כאחד מבני הדור השני של "האינטלקטואלים של ניו יורק". בניגוד למרבית חבריו, הוא העדיף להתכחש ליהדותו וכינה את עצמו [[אתאיסט]]. החל ללמד [[מדעי החברה]] ב[[אוניברסיטת שיקגו]] (1945–1948) ובמקביל ועד 1956 שימש כתב לענייני עבודה ב"[[פורצ'ן]]". ב-1952 עבר ללמד ב[[אוניברסיטת קולומביה]], שם גם סיים את ה[[דוקטורט]] ב-1960. באותה שנה יצא לאור ספרו הראשון - "קץ האידיאולוגיה", שהרעיון המרכזי שלו מבוסס על סדרת מאמריו מתקופתו ב"פורצ'ן", על ירידת השפעתה של האידיאולוגיה ובעיקר זו המרקסיסטית, באמריקה. הוא התמנה כ[[פרופסור]] לסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה והמשיך ללמד עד 1969. ייסד ב-1965 יחד עם חברו אירווינג קריסטול את ה"[[פאבליק אינטרסט]]" – רבעון ניאו נאו-קונסרבטיבי רב השפעה, וכיהן בו כעורך שותף יחד עם קריסטול עד 1973, עת הוחלף על ידי חבר אחר לקבוצתם, [[נתן גלייזר]]. בשנים 1969 - 1990 שימש פרופסור לסוציולוגיה ב[[אוניברסיטת הארווארד]].