אין ספק מוציא מידי ודאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 20:
לפי פרשנות זו, מביא ה[[תוספות]] קושיה מהמשנה ב[[מסכת בבא מציעא]] "[[שנים אוחזין בטלית]]": במשנה נפסק שכאשר שני אנשים מתווכחים על טלית, אם אחד טוען שכל הטלית שלו והשני טוען שחציה שלו - נותנים לראשון את חצי הטלית שהשני מודה לו, ואילו בחצי השני עליו הוויכוח - [[ממון המוטל בספק חולקים|חולקים את שוויה]]. כעת מקשה התוספות: הרי לראשון יש בעלות על חצי מהטלית, שהרי [[הודאת בעל דין כמאה עדים|השני מודה לו]], ואם כן עלינו לפסוק כדין "אין ספק מוציא מידי וודאי" האומר שהראשון הוא מוחזק? על כך מתרץ התוספות, שדווקא על דיני [[ירושה]] נאמר חידוש זה, שכן על פי התורה ליורש יש את כוחותיו של המוריש (הנפטר), וכיון שהמוריש היה [[מרא קמא]] על הנכסים, ובעלותו הייתה על כל הנכסים, גם ליורשיו יש את כח זה - [[חזקה קמייתא|כל עוד לא יוכח אחרת]].
אך ה[[רשב"א]] חלוק על התוספות, וסבור שמדובר בכלל קבוע, המתקיים בכל אדם שיש לו חלק וודאי בנכסים מול אחר שאין לו חלק וודאי, והוא מתרץ שכיון שלא היינו סומכים על הראשון ומאמינים לו שהטלית שלו לולא אמירתו של השני (על פי הכלל "[[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]") עלינו להאמין לדברי השני הטוענים שחציה שלו. (אך לא אמון מוחלט אלא אמון מספק).
דיון מעניין בין רב חסדא לתלמידיו התפתח בדין תורה של [[רב אידי בר אבין]]. [[רב אידי בר אבין]], מבחירי תלמידיו, בא לדין תורה לפניו עם אחד מקרוביו. לרב אידי בר אבין היה סכסוך עם אותו קרוב על [[דקל]] שהניח קרוב משותף שלהם. כל אחד משניהם טען שהוא [[קרוב (הלכה)|קרוב]] יותר הלכתית למת, ומכיוון שכך הוא [[ירושה (משפט עברי)|היורש על פי המשפט העברי]]. על פי המשפט העברי, כאשר שני אנשים באים לדין ולאף אחד מהם אין ראיות לצדקת טענותיו, לא מתערב בית הדין במעשה, ו[[כל דאלים גבר]] - מי שאלים וחזק יותר תופס את החפץ או הקרקע השנויה במחלוקת עד לבירור האמת{{הערה|פירוש הרשב"ם ב{{בבלי|בבא בתרא|לד|א}}.}}. לאחר תקופה מסויימת, רב אידי הביא [[עדים]] שהוא יותר קרוב, ולכן העמידו את הקרקע בידו, על פי הכלל [[אין ספק מוציא מידי וודאי]]. כאן התעורר הויכוח בין רב חסדא לאביי ורבא, האם יש להאמינו על הפירות שאכל, שעליהם אין עדים, ב[[מיגו]] שיכול היה לטעון שלא אכל פירות מהדקל מעולם - כטענת רב חסדא, או שמא מכיוון שכבר נפסק במשפט שהקרקע שייכת לרב אידי, חל הדין גם על הפירות - שבהכרח שייכים לבעל הקרקע, ולא מועיל [[מיגו]] באופן כזה{{הערה|[[רבינו חננאל]], מובא בתוספות ד"ה ה"ג בבא בתרא ל"ג ע"א.}}.
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקישיבה}} (מתוך ספרו של אחיקם קשת [[קובץ יסודות וחקירות השלם]])
| |||