דידו ואניאס – הבדלי גרסאות

'''דידו ואינאיסואניאס''' ([[אנגלית]]: '''Dido and Aeneas''') היא [[אופרה]] של ה[[מלחין]] ה[[אנגליה|אנגלי]] מ[[תקופת הבארוק]], [[הנרי פרסל]], על פי [[לברית]] מאת [[נחום טייט]]. האופרה בוצעה לראשונה באביב [[1689]] ועל כן מספרה הקטלוגי הוא Z.626 יש בה שלוש מערכות והיא נמשכת כשעה.

האופרה מבוססת על סיפור מתוך הספר הרביעי של [[אינאיסאנאידה]] מאת ה[[משורר]] [[ורגיליוס]], על מלכת [[קרתגו]] האגדית [[דידו (מלכת קרתגו)|דידו]] והנסיך ה[[טרויה|טרויאני]] [[אינאיסאניאס]], שהגיע לקרתגו כניצול, כשספינתו טובעת לחופי קרתגו. אינאיסאניאס ודידו מתאהבים. הכול חוזים גורל מאושר הן לקרתגו והן לטרויה, אלא שכוחות הרוע מתערבים ומטעים את אינאיסאניאס להאמין, שצו גורל מחייב אותו לעזוב את קרתגו תוך זמן קצר כדי לייסד את רומא. למען אהבתם הוא מוכן להפר את הצו ולהישאר עם דידו, אך היא חוששת מזעם האלים ואינה מוכנה לכך. היא משלחת אותו מעל פניה וכיוון שאינה יכולה לחיות בלעדיו, מייחלת למוות.

יצירה זו בעייתית במידת מה, כיוון ששום [[פרטיטורה]] בכתב ידו של פרסל אינה בנמצא והמקור היחיד מן [[המאה ה-17]] היא הלברית, אולי מן הביצוע המקורי. הקושי הוא בכך, ששום מקורות מאוחרים יותר אינם נאמנים לחלוקת המערכות של הלברית והמוזיקה לפרולוג אבדה. חלק מן הבעיה נובע מן הנוהג המקובל באותןאותן שנים לנצל אמצעי בידור מעין אלה להוספת תבלין ליצירה אחרת, כגון [[מחזה]], על ידי פירוק היצירה המקורית ועשיית שימוש רק בחלקים ממנה, במקום להציג את כולה כיצירה מלאה.

"דידו ואינאיסואניאס" היא יצירה מונומנטלית באופרה הבארוקית, הזכורה כאחת היצירות האופראיות הראשונות במעלה של פרסל (ואולי של אנגליה). אפשר לראות בה את האופרה האמיתיתהאמתית היחידה של פרסל, בהשוואה לשאר יצירותיו המוזיקליות הדרמטיות כמו "המלך ארתור" ו"מלכת הפיות", נוסף להיותה האופרה הראשונה בשפה ה[[אנגלית]]. יש בה הרבה מ"ונוס ואדוניס" של [[ג'ון בלואו]], במבנה וברושם הכללי.

* [[אינאיסאניאס]] - נסיך טרויאני - [[קולות (מוזיקה)#בריטון|בריטון]]

בשיר מסביבות 1686 זיהה טייט עצמו במרומז את [[ג'יימס השני]] כאינאיסכאניאס, ההולך שולל אחרי המזימות המרושעות של הקוסמת והמכשפות שבשירותה (המגלמות את ה[[קתוליות]] הרומית, [[מטאפורה]] שכיחה בתקופה ההיא) ונדחף לנטוש את דידו, סמל העם ה[[בריטניה|בריטי]]. אותה סמליות אפשר למצוא גם באופרה וזה יכול להסביר את הוספת דמויותיהן של הקוסמת והמכשפות, שאינן מופיעות באניאיד המקורית.<ref>קרטיס פרייס:"דידו ואינאיסואניאס" ב[[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין</ref>. יהיה זה מעשה נאצל, או לפחות מקובל, מצד אינאיסאניאס לציית לגזירת האלים, אך קשה יהיה לקבל נפילה בפח שטומנות לו רוחות דורשות-רעתו. אף כי האופרה היא [[טרגדיה]], יש בה תמונות רבות קלילות יותר, כמו שירו של המלח הראשון "לשלום היפרדו עם רום על שפתיים מן הנימפות אשר על החוף, יגונן אז הרגיעו בשבועות כי תשובו, אך בלב הן תדעו - זה הסוף."

הפרטיטורה של "דידו ואינאיסואניאס" מתחלקת באופן ברור בין כוחות הטוב - דידו, בלינדה, אינאיסאניאס ומקהלת תושבי קרתגו המייחלים לאיחוד בין הנאהבים, שהוא גם איחוד בין ממלכת [[טרויה]] לקרתגו, לבין כוחות הרשע - הקוסמת וחבר המכשפות הסרות למרותה. בהפקות בימתיות מלאות אפשר היה להבליט ניגוד זה בין שני העולמות גם באפקטים חזותיים, אך בהקלטות או הפקות [[קונצרט|קונצרטנטיות]] העול מוטל כולו על קולות הזמרים ועל אפקטים צליליים כמו דרדור רעמים מבעית בסערה, שמחוללות המכשפות. לעומת קולות הסופרן הזכים של דידו ובלינדה וקול הבריטון העמוק ומעורר האמון של אינאיסאניאס, בולטים בנשכנותם הארסית קולות הקוסמת והמכשפות, המעמידים אותנו על רשעותן גם אלמלא ידענו את סיפור העלילה.

אחת האריות היפות וצובטות הלב ביותר בספרות האופראית היא קינת דידו, הנפרדת לשלום מבלינדה לפני מותה, ("Ah, Belinda", ומאוחר יותר "When I'm laid in earth") ובהמשכה מקהלת הפרידה המקוננת על מות דידו (With drooping wings). "דידו ואינאיסואניאס" היא אופרה טראגית, האומרת כניעה לצו האלים, הונאת הטוב והיפה ביד הרע והמושחת, ויתור על אהבת אמת וכל שאר המרכיבים של טרגדיה ידועה מראש, אך יש בה גם חן ושמחת חיים, הבאים לביטוי בקטעים כמו המקהלה To the hills and the vales בסוף המערכה הראשונה, הפרלוד למערכה השלישית של המלח הראשון ומחול המלחים שאחריו וקטעי המחול השונים לאורך האופרה.

{{מיון רגיל:דידו ואינאיסואניאס}}